שופטת: העברה של משק חקלאי מיורשת לאחיה חייבת במס שבח

אח ואחות שניהלו יחד משק בנהריה אותו ירשו מאביהם, הסתכסכו. לימים נקבע שהאח יקבל את המשק תוך פיצוי אחותו. בית המשפט קבע שמדובר באירוע מס

אישה שנאלצה להעביר לאחיה את זכויותיה במשק אביהם, לאחר שנים של ניהול משותף, תידרש לשלם מס שבח בסך 929,000 שקל – כך קבעה לאחרונה ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) שליד בית המשפט המחוזי בחיפה. יו"ר הוועדה השופטת אורית וינשטיין קבעה שהאישה אינה יכולה ליהנות מהפטור ממס הניתן ליורשים המתחלקים לראשונה בנכסי העיזבון, שעה שהוכח כי חלוקת המשק לראשונה נעשתה כבר לפני כ-40 שנה, בסמוך לפטירת האב.

בשנת 1992 הלך לעולמו אביהם של הצדדים, בעליו המקוריים של המשק נשוא הערר. טרם מותו הוא הניח צוואה לשני ילדיו היחידים – העוררת ואחיה – במסגרתה העניק להם את המשק בחלקים שווים. אלא שחלוקת המשק בפועל לא הייתה אפשרית. לאחות כבר הייתה נחלה ורשות מקרקעי ישראל אוסרת על אדם להחזיק יותר מנחלה אחת.

על הרקע הזה התחלקו האחים במשק בצורה לא רשמית. כך למשל, כשהמשק הושכר במהלך השנים לצדדים שלישיים הם חלקו ביניהם את השכירות, שווה בשווה. כך הם התנהלו כשני עשורים עד שב-2012 פרץ ביניהם סכסוך שגרר הליכים משפטיים.

בסופו של יום קבע בית המשפט המחוזי בחיפה כי האח הוא היורש היחידי שמסוגל לקיים את המשק, ולכן על אחותו למכור לו את חלקה תמורת 2 מיליון שקל (שווי המשק הוערך ב-4 מיליון שקל).

המכירה הושלמה והאחות דיווחה עליה למיסוי מקרקעין, תוך בקשה לפטור אותה ממס שבח בגין "חלוקת עיזבון ראשונה". מנהל המיסוי דחה את בקשתה וחייב אותה במס שבח של 929,000 שקל. מכאן הערר שהוגש לוועדה באוקטובר 2021.

ניסתה להרים עצמה בשרוכיה

לשיטת האישה העברת זכויותיה במשק לאחיה מהווה חלוקה ראשונה של נכסי העיזבון, הפוטרת אותה ממס שבח בהתאם לסעיף 5(ג)(4) לחוק מיסוי מקרקעין.

מנגד טען מנהל המיסוי שמדובר במכירה לכל דבר ועניין החייבת במס. לשיטתו אין מדובר בחלוקה ראשונה של עיזבון הפטורה ממס, שכן זו בוצעה בהתנהגות סמוך לפטירת האב על רקע אי יכולתה של העוררת להחזיק בשתי נחלות.

השופטת וינשטיין קבעה שהצדק עם מנהל המיסוי: "במשך כ- 20 שנה נהגו העוררת ואחיה, דה פקטו, כבעלים משותפים במשק, לכל דבר ועניין, כאשר כל אחד מהם מכניס לחשבונו הפרטי את הכספים שהתקבלו מהמשק והשימוש בו. זוהי למעשה חלוקת העיזבון".

השופטת הטעימה שאלמלא הסכסוך שפרץ ביניהם, היו האחים ממשיכים לראות במשק נכס משותף לאורך שנים רבות. עצם העובדה שבתי המשפט התערבו וקבעו שהמשק יועבר לאח – אינה מהווה "חלוקה ראשונה" שעה שהאחים התחלקו במשק שנים רבות קודם לכן.

יתרה מכך, השופטת קבעה שגם התנאי השני לפטור ממס בגין חלוקת עיזבון – תשלום התמורה מכספי העיזבון – לא התקיים. לדבריה עיקר העיזבון היה המשק, כך שלא ייתכן ש-2 מיליון השקלים אותם שילם האח לאחותו תמורת חלקה במשק היה מקופת העיזבון.

בנקודה זו טענה האישה שרווחי המשק לאורך השנים הם ששימשו את אחיה בתשלום התמורה, כך שיש לראותם ככספי עיזבון, אלא שהשופטת קבעה שטיעון זה של העוררת כמוהו כניסיון להרים את עצמה בשרוכי נעליה. לדבריה אין אפשרות לראות כספים אותם שילשלו האחים לכיסם הפרטי לאורך השנים, ככספי עיזבון.

לפיכך השופטת קבעה שהעוררת חייבת במס שבח בגין העברת זכויותיה במשק לאחיה, וכן בהוצאות ושכ"ט עו"ד מנהל המיסוי בסך 30,000 שקל. שאר חברי הוועדה, עו"ד אהובה סימון ואברהם שרם, הסכימו לקביעותיה.

• ב"כ העוררת: עו"ד ניר גורן
• ב"כ מנהל המיסוי: עו"ד רונית ליפשיץ ועו"ד לינוי רוזנר (פמח"א)

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין