פרייטג נ' מנהל מיסוי מקרקעין חיפה

יו"ר הועדה השופטת אורית וינשטיין:

פתח דבר:

1.בפנינו ערר על החלטת מנהל מיסוי מקרקעין חיפה (להלן – המשיב) מיום 19.9.2021, בה דחה את ההשגה שהוגשה על ידי העוררת, גב' פנינה פרייטג (להלן – העוררת), ביחס לשומת מס שבח שהוצאה לעוררת על ידי המשיב בגין העברת זכויותיה במשק חקלאי על שם אחיה – מר שמעון בלפר (להלן – האח או מר בלפר).

המחלוקת בערר זה נסובה סביב השאלה – האם העברת זכויותיה של העוררת במשק החקלאי למר בלפר מהווה מכירה של זכות במקרקעין החייבת במס, כפי עמדת המשיב; או שמא העוררת זכאית לפטור ממס שבח לפי הוראות סעיף 5(ג)(4) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963 (להלן – חוק מיסוי מקרקעין), כפי עמדת העוררת.

2.העוררת ומר בלפר ירשו מאביהם המנוח בחלקים שווים את הזכויות (ברי-רשות) במשק חקלאי מס' 16 ברחוב תל חי 14 בנהריה, גוש 18208 חלקה 23 (להלן – המשק או הנחלה).

המשיב קבע בהחלטתו בהשגה מושא הערר כי העברה של מחצית הזכויות במשק, שירשה העוררת, אל אחיה, מהווה מכירה החייבת במס וזאת מאחר ואין המדובר בחלוקה ראשונה של נכסי העיזבון. עוד קבע המשיב כי לא הוכח שתשלומי הפיצוי ששילם מר בלפר לעוררת בגין חלקה במשק - שולמו מתוך העיזבון.

הרקע העובדתי הנדרש:

3.בשנת 1957 רכשו הוריהם המנוחים של העוררת והאח את הזכויות במשק והיו חברים באגודה "נהריה - כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ" (להלן - האגודה).

בחוזה שנחתם בין רשות מקרקעי ישראל (להלן - רמ"י), שהיא המחזיקה בזכויות הבעלות בקרקע עליה קיים המשק, לבין האגודה, הוענקו לחברי האגודה זכויות של בר-רשות, הכפופות להוראות רמ"י ולהוראות ההסכם בין רמ"י לאגודה (להלן – ההסכם הדו-צדדי).

4.לאחר פטירת האם ביום 10.9.1990, עברו הזכויות במשק לאב – מר משה בלפר (להלן – המוריש) כבר – רשות. המוריש נפטר ביום 14.6.1992, ובצוואתו קבע כי כלל עזבונו יחולק באופן שווה בין שני ילדיו היחידים – העוררת ומר בלפר.

ביום 29.3.1993 ניתן צו קיום צוואה ביחס לעיזבון שהותיר אחריו המוריש, אשר כלל את המשק וכן כספים כלשהם בחשבונות בנקים, תכולת הדירה ותכשיטים (צו קיום צוואת המוריש צורף כנספח 2 לכתב הערר).

5.העוררת הינה בעלת זכויות בנחלה אחרת ברחוב תל חי 16 בנהריה. על פי החלטות רמ"י אדם אינו רשאי להחזיק ביותר מנחלה חקלאית אחת. מטעם זה, דחתה רמ"י ביום 3.5.1993 את בקשת העוררת ומר בלפר לרשום אותם בחלקים שווים כבעלי הזכויות במשק שירשו מאביהם.

לפיכך, במשך שנים רבות נותרו הזכויות במשק רשומות על שם המוריש.

6.במהלך השנים, מאז פטירת המוריש ב- 1992 כאמור לעיל, נהגו העוררת ואחיה בעיזבון, הכולל את המשק והפירות שהופקו ממנו, כשותפים שווי זכויות.

אין מחלוקת כי המשק הושכר במהלך השנים לצד ג' והעוררת ומר בלפר חלקו ביניהם שווה בשווה את דמי השכירות. גם כספים שהתקבלו כתוצאה ממכירת הזכויות במגרש הרחבה וכן כספים נוספים שהתקבלו מעסקאות בשטחים מהמשק חולקו שווה בשווה בין העוררת ומר בלפר - ראו נספח 10 לכתב הערר.

7.בנוסף, בשנת 2008 נחתם בין העוררת לאחיה "הסכם שימוש", לפיו הוסכם כי מר בלפר יתגורר ביחידת המגורים במשק וישלם לעוררת תמורת השימוש ביחידת המגורים דמי שימוש בסך של 900 ₪ לחודש – הסכם השימוש צורף כחלק מנספח 9 לכתב הערר.

ההליכים המשפטיים בין העוררת לאחיה:

8.בין העוררת לאחיה פרץ סכסוך בשנת 2012 בעניין חלוקת המשק.

הסכסוך בין העוררת למר בלפר הוביל לנקיטה במספר הליכים משפטיים בין הצדדים הנ"ל: