בשנה שעברה נכפתה פרישה מוקדמת על רס"ן שנפצע קשה במהלך שירותו הצבאי ובמשך שנים הוצב בתפקיד מיוחד שהותאם למגבלותיו הפיזיות. במסגרת ערר שהגיש כנגד ההחלטה התקבלה בקשתו לעכב את שחרורו עד תום ההליך.
ועדת הערר לפי חוק שירות הקבע קיבלה לאחרונה בקשה לעיכוב שחרור של רס"ן נכה צה"ל, שקיבל הודעה על פרישה כפויה, והגיש עליה ערר בטענה כי הצבא מפלה אותו עקב נכותו. יו"ר הוועדה, השופטת (בדימוס) נורית אחיטוב, קבעה כי לעורר טענות כבדות משקל כנגד התנהלות הצבא, וכי נסיבות המקרה הייחודי מצדיקות לעכב את הליכי הפרישה עד להכרעה הסופית בערר.
העורר, כיום בן 43 בלבד, משרת בצה"ל מ-1995. ב-2006 הוא נפצע קשה במסגרת שירותו הצבאי והוכר כנכה צה"ל עם 68% נכות. הוא המשיך כרס"ן בשירות קבע בתפקיד שהותאם לצרכיו ולמגבלותיו הפיזיות כפרויקטור בתחום התשתיות וההדרכה.
לפני כ-3 שנים ביקש הצבא להוציא אותו לגמלאות מחמת נכותו, חזר בו בעקבות ערר שהגיש, ולאחר מכן החליט כי יפרוש מסיבה אחרת: היעדר אופק לקידום בדרגה. לאחר שהתנגדות הרס"ן נדחתה, בספטמבר 2018 הוא קיבל הודעה על תאריך הפרישה הסופי בדצמבר.
כחודש וחצי לאחר מכן עו"ד אלה הראל ועו"ד עדי קדם הגישו בשמו ערר על ההחלטה נגד ראש אכ"א וממונה התעסוקה לאנשים עם מוגבלויות, ובמסגרתו ביקשו לעכב את הפרישה עד להכרעה הסופית בתיק.
פגיעה קשה מדי
בבקשה נטען כי שחרור העורר בשלב זה – כאשר יש סיכוי טוב שהערר יתקבל – עשוי לפגוע קשות בו ובמשפחתו בהיותו המפרנס העיקרי ונוכח העובדה שעבודתו היא חלק משמעותי בתהליך השיקום שלו.
בתוך כך הודגש כי ישנו סיכוי גבוה שהערר יביא לביטול ההחלטה הפגומה. העורר טען כי ההתייחסות אליו כנעדר אופק שירותי מהווה הפרה של חוק שוויון הזדמנויות, בין היתר נוכח העובדה שתפקודו הצבאי היה מיטבי והוא אף קיבל מכתבי הערכה ותעודות הצטיינות, וישנו מגוון רחב של תפקידים בדרגת סא"ל שהולמים את כישוריו ויכולותיו.
בתוך כך נטען כי לצבא מחויבות מוסרית שלא לפטרו לנוכח העובדה שמצבו נגרם כתוצאה מהשירות הצבאי.
מהצד השני טענו עורכי הדין רס"ן רפאל רוזנשיין וסרן שפרנסקי בין היתר כי ההחלטה על פרישת העורר נלקחה כדין, כחלק מתוכניות התייעלות שחייבה את צה"ל לצמצם את מספר משרתי הקבע, ולאחר הליך מיון מקיף ומעמיק. משכך, ונוכח ההתערבות השיפוטית המצומצמת במדיניות הצבא נטען כי הסיכויים לקבלת הערר נמוכים ולא מצדיקים היענות לבקשתו. מכל מקום הוטעם כי לא תהיה מניעה להחזיר את העורר לתפקידו במידה שטענותיו יתקבלו.
אולם השופטת בדימוס אחיטוב ציינה כי מידת הפגיעה שתיגרם לעורר אם בקשתו תידחה גבוהה לאין ערוך מהפגיעה בצה"ל אם הליכי הפרישה יעוכבו.
"המבקש הינו נכה קשה וזה משליך על יכולתו לכלכל את עצמו ואת משפחתו מחוץ למסגרת הצבאית", נכתב בהחלטה. השופטת ציינה כי גם אם מבחינה כלכלית הפגיעה אינה גדולה כיוון שלעורר מגיעה קצבה הרי שאת הפגיעה בדימויו העצמי ובנפשו לא ניתן יהיה לרפא בפיצוי כספי.
כמו כן השופטת ציינה כי אף שנהוג שלא להתערב יתר על המידה במדיניות הצבא הרי שמנגד עומדות טענות "כבדות משקל" על אודות אפליה מחמת נכות. משכך, בנסיבותיו הייחודיות של המקרה, יש להורות על עיכוב שחרורו של העורר מהצבא עד תום הדיון בערר.
להחלטה בתיק ו"ע 9-8 לחצו כאן
- ב"כ העורר: עו"ד אלה הראל, עו"ד עדי קדם
- ב"כ המשיבים: רס"ן רפאל רוזנשיין, סרן שפרנסקי
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין