מאת: עו״ד יעקב רוזנשיין
לפסק הדין בעניין סייג נ' טייר
כל כלב בא יומו? כל כלב בא יומו? המשכירה טענה כי כלבו של השוכר סובל מ"חפירה כפייתית" והביא להתמוטטות רצפת הדירה וקירותיה. היא דרשה ממנו פיצוי של כ-60 אלף שקל. השוכר התגונן בתביעה וזכה.
במאי 2011 נכנסו דייר וכלבו להתגורר בדירה ששכרו בקריית חיים. בהתאם לחוזה שחתם הדייר עם בעלת הדירה, הוא מסר לה 12 שיקים של 2,000 שקל עבור דמי השכירות וערבות בנקאית של 6,000 שקל.
כעבור כחצי שנה, נאלצו הדייר וכלבו לפנות את הדירה, לאחר שרצפת חדר השינה שקעה עד כי חלק מקירותיו התנתקו לחלוטין מקורות הדירה. עם עזיבתו, ביטל הדייר את יתרת השיקים שמסר לבעלת הדירה.
בעלת הדירה הודיעה לו שהיא מתכוונת לפרוע את ההמחאות בכל זאת, ואף לחלט את ערבותו כדי לכסות את עלות הנזקים שגרם לדירה ידידו הטוב ביותר - הכלב שנהג לחפור באופן אובססיבי תחת יסודות הבניין.
הדייר המופתע מיהר להגיש נגד בעלת הדירה תביעה לבית משפט השלום בקריות במטרה להשיב לידיו את ההמחאות ולמנוע ממנה מלחלט את ערבותו. הדייר גם ביקש את מחצית דמי השכירות עבור החודש האחרון בדירה, שלא ניצל עד תום, את שכר הטרחה של המומחה שנאלץ לשכור כדי להוכיח את חפות כלבו, את הארנונה ששילם ביתר, וכן פיצוי על הפסד ימי עבודה ועגמת הנפש שנגרמה לו. בסך הכל העמיד את תביעתו על 19,850 שקלים.
בעלת הדירה הגישה נגד הדייר תביעה נגדית. היא טענה כי הוא צריך לפצות אותה ב- 59,960 שקל על הנזקים שנגרמו לדירתה בשל תופעת ה"חפירה הכפייתית" בה לוקה כלבו, אשר וטרינר אישר כי הינה תופעה מוכרת. היא צירפה לתביעה סרטון וידיאו בו נראה הכלב חופר באדמה.
הייתכן שכלב ימוטט מבנה שלם?
הדייר השיב כי לא ייתכן שחפירות כלבו הביאו להתמוטטות מבנה שלם. לדבריו, הנזק נגרם לדירה הישנה, כיוון שחדר השינה שלה הוא למעשה תוספת בנייה מאולתרת. לטענתו, בהיעדר ניקוז, חדרו מים מתחת למבנה וגרמו לשקיעת הקרקע ומכאן הדרך להתמוטטות הרצפה הייתה קצרה.
השופטת פנינה לוקיץ' קבעה, כי בעלת הדירה לא הוכיחה שדווקא חפירותיו של הכלב היו הגורם שהביא לקריסת הרצפה.
בעלת הדירה לא הביאה כל עדות לכך שהחפירות בוצעו בקרבת יסודות הבניין או שהיו עמוקות דיין. העלאת עמדתו של וטרינר עלום שם וצירוף סרטון בו נראה הכלב חופר הרחק מיסודות הבניין, אינם מוכיחים שהכלב סובל מ"חפירה כפייתית" או שישנו קשר סיבתי בין החפירות לנזקי הדירה.
מסקנה זו, קבעה השופטת, משתלבת היטב עם עדות המומחה מטעם הדייר, על פיה הנזקים נגרמו מכשלים בבניין ובאופן שבו נבנתה תוספת הבנייה.
משכך, פסקה השופטת כי דין התביעה הנגדית של בעלת הדירה להידחות, ומשלא התגוננה מפני תביעת הדייר - דין תביעתו להתקבל בחלקה.
השופטת קיבלה את דרישות הדייר למעט דרישתו לפיצוי על הפסד ימי עבודה. עוד קבעה, כי הפיצוי שדרש עבור עגמת נפש - 15 אלף שקל - מופרז בהתחשב בכך שבעלת הדירה לא הייתה אחראית לעצם התמוטטות הרצפה.
משכך, החליטה השופטת כי הפיצוי ברכיב זה יעמוד על 5,000 שקל, וזאת בגין התעקשות בעלת הדירה לייחס לכלבו של הדייר את הנזק.
בסך הכל חויבה בעלת הדירה לפצות את הדייר ב- 11,050 שקל בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 8,500 שקל.
מכיוון שנטל הראיה במרבית המקרים מוטל על התובע, בית המשפט רואה בחומרה רבה תביעות חסרות עילה משפטית או שאינן מגובות בראיות התומכות בגרסתו. כפי שניתן לראות, בית המשפט מביע את מורת רוחו מהגשת תביעה נטולת בסיס באמצעות הטלת הוצאות משפט.
לפסק הדין בעניין סייג נ' טייר
*עו"ד ונוטריון יעקב רוזנשיין עוסק בדיני מקרקעין ומשפט אזרחי-מסחרי
**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
למדור: דיני מקרקעין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.