הפרוייקט עירב מגורים ומסחר, וההסכם התנה את מסירת הדירה בהשלמת קומות המסחר. ביהמ"ש קבע שזה לא חוקי ומועד המסירה חייב להיות ברור
בית משפט השלום בתל אביב פסק לאחרונה פיצויים לרוכשי דירה מקבלן על איחור של כשנתיים וחצי במסירה. פרויקט הבנייה המדובר כלל שני מבנים, האחד למגורים והשני למשרדים, מעל קומות מסחר. ההסכם בין הצדדים קבע שמסירת הדירה תבוצע שלוש שנים לאחר קבלת היתר הבנייה או השלמת קומות המסחר. השופט יאיר דלוגין קיבל את טענת הרוכשים לפיה התניית המסירה בהשלמת קומות המסחר איננה חוקית מאחר שמועד המסירה צריך להיות ברור ולא ערטילאי. הוא גם דחה את טענת היזמית לפיה הרוכשים ויתרו על התביעה, בנימוק כי חתימתם על כתב הוויתור נעשתה מתוך אילוץ.
הרוכשים חתמו על ההסכם עם הנתבעת במרץ 2013 כשהיתר הבנייה ניתן כחצי שנה לאחר מכן. בהתאם לכך, טענו הרוכשים, מסירת הדירה הייתה צריכה להתבצע עד לאוקטובר 2016 כשבפועל הדירה נמסרה להם ביוני 2019. הם טענו שקביעת מועד המסירה ככזה התלוי בהשלמת בניית קומות המסחר הוא בלתי ידוע ולכן אינו חוקי.
מנגד טענה הנתבעת כי אף שהיתר הבנייה ניתן "פורמלית" באוקטובר 2013, בפועל הוא ניתן רק בינואר 2016 כשנגבה היטל ההשבחה. בנוסף, השלמת קומות המסחר נעשתה ביולי 2017 ולפיכך יוצא שאין איחור במסירת הדירה המזכה את הרוכשים בפיצוי כלשהו.
הנתבעת הוסיפה כי הרוכשים לא עמדו בתשלומים עבור הדירה ולפיכך הנתבעת הרשתה להם למכור את הדירה לצד שלישי – כפי שאכן עשו – אך התנתה זאת בוויתור מצידם על טענת האיחור במסירה.
בין הפטיש לסדן
השופט דלוגין קבע כי פרשנות היזמית לסעיף מועד המסירה בלתי סבירה בעליל. "אין צורך להיות משפטן מדופלם כדי להבין שמועד המסירה הנקבע בהסכם צריך להיות מועד ברור וזאת כדי שהקונה יוכל לכלכל את צעדיו", כתב.
השופט הסביר כי אין מחלוקת שהיתר הבנייה ניתן באוקטובר 2013, ואילו טענת הנתבעת המנסה "לאחר" את מועד מתן ההיתר באופן התלוי במועד תשלום היטל ההשבחה היא "טענה מאולצת במקרה הטוב ובלשון המעטה".
גם ביחס לחלופה השנייה של ההסכם – השלמת בניית קומות המסחר – קבע השופט שהיא בלתי חוקית מאחר שמדובר במועד לא ידוע בזמן החתימה על ההסכם. מסקנת הדברים, קבע, שעל הנתבעת היה למסור את הדירה עד אוקטובר 2016.
עם זאת השופט ציין שהתובעים מכרו את הדירה באפריל 2019 לצד שלישי על רקע הליכי גירושין שעברו, ולכן התקופה שבגינה הם זכאים לפיצוי היא רק עד חודש זה (ולא יוני 2019 כפי שטענו).
בהקשר זה קיבל השופט את טענת התובעים לכך שדרישת הנתבעת לחתום על כתב הוויתור כתנאי למכירת הדירה הועלתה רק בשלב מאוחר. הוא הפנה לדברי התובע שהצהיר כי הוצב בין הפטיש לסדן ולא נותרה לו בררה אלא לחתום על כתב הוויתור, בשל חששו לגורל העסקה שהייתה רגע לפני חתימה.
לדברי השופט מדובר בחוסר תום לב מוחלט מצד הנתבעת, שכן בהתאם להסכם בין הצדדים התובעים רשאים למכור את הדירה לצד שלישי גם ללא ויתור על טענות בגין איחור במסירה.
לפיכך הוא חייב את היזמית לפצות את הרוכשים ב-196,697 שקל עבור 29.5 חודשי איחור במסירה, ובסכומים נוספים שהוטל עליה לחשבם בטרם התשלום. בנוסף היא חויבה בתשלום יחסי של הוצאות המשפט, ובשכ"ט עו"ד התובעים בסך 40,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד טל לח
- ב"כ הנתבעת: עו"ד רז בן-דור ועו"ד טל שמראל
עו"ד נתן מינקוביץ
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין