דירה בקרית ים נמכרה מאז שנות ה-50 של המאה הקודמת כמה פעמים והגיעה לבסוף לאדם שהעניק אותה במתנה לאחיו. האח נתקל בקושי לרשום את הנכס על שמו מכיוון שהעסקאות הקודמות לא נרשמו בטאבו. פעולות חקירה מאומצות והסכם פשרה מול אלמנת המוכר המקורי הביאו בסופו של דבר להצלחת הרישום
דירה בקרית ים נמכרה בשנות ה-50 של המאה הקודמת. מאז היא נמכרה חמש פעמים נוספות אבל נותרה רשומה על שם הרוכש הראשון לאחר שהתחייבות מי שקנה ממנו את הנכס לסגור את המשכנתה לא קוימה. אדם שקיבל את הדירה במתנה מאחיו בשנות ה-90 הצליח במשימה המורכבת של איתור כלל הבעלים ההיסטוריים והשגת הסכמת אלמנת הרוכש הראשון, והדירה תירשם כל שמו.
ב-1955 אדם רכש זכויות כחוכר משנה בדירה, כשהחוכרת הראשית היא האגודה השיתופית ״שיכון אנשי צבא בשירות קבע קרית ים״. שנים ספורות לאחר מכן הוא מכר את הזכויות בדירה ובהסכם מול הרוכש התחייב האחרון להשלים את תשלומי המשכנתה שנותרו.
הרוכש בתורו מכר את הדירה והיא נמכרה שלוש פעמים נוספות לאחר מכן, אך הרישום בטאבו נותר על שם חוכר המשנה המקורי.
ב-1996 הרוכש האחרון, שקנה את הנכס בשנות השבעים המאוחרות העביר את הדירה במתנה לאחיו, והוא ביקש לרשום אותה על שמו.
עו״ד מירב לוי, שייצגה אותו, איתרה את הרוכשים הקודמים, שרובם נפטרו ויורשיהם נכנסו בנעליהם, והשיגה את האישורים הנדרשים ממשרד הפנים, רשם הירושות, בית הדין הרבני וכד׳.
לאחר מכן היא הגישה לבית המשפט בקשה להצהיר שהדירה שייכת למרשה.
המתנגדת היחידה לבקשה הייתה אלמנת חוכר המשנה המקורי, שגילה קרוב ל-90.
חוב משכנתה
האלמנה, שיוצגה על ידי עו״ד מומי דהן, ביקשה לדחות את התביעה בשל התיישנות שכן לדבריה עילת התביעה נולדה לפני 60 שנה, כשבעלה מכר את הנכס לראשונה.
היא הוסיפה כי הרוכש הראשון הפר את התחייבותו לשלם את יתרת הלוואת המשכנתה ובעלה המנוח נאלץ לשלם את החוב בעצמו. היא הדגישה כי תנאי להשלמת העברת הזכויות היה תשלום יתרת המשכנתה, אשר הלכה למעשה הייתה חלק מהתמורה. משלא נעשה הדבר, לא הועברו הזכויות בדירה בפועל.
היא ציינה שהרוכש הראשון שהתחייב לפרוע את המשכנתה אכן שילם את התשלומים עד למועד בו מכר את זכויותיו, אך בהמשך מלוא יתרת התשלומים לא נפרעו וזו הסיבה בעטייה לא הועברו הזכויות מהמנוח במרשם.
לדבריה, יש לה זכות לקבל את מלוא התשלום של יתרת הלוואה שלא סולקה כתנאי להסכמתה להעברת הזכויות לתובע.
היא הבהירה שהיא מוכנה לחתום על מסמך להעברת רישום הזכויות רק בכפוף לתשלום החוב בגין המשכנתה.
לאחר משא ומתן מוצלח בין באי כוח הצדדים הוחלט לתת לבית המשפט את הסמכות להחליט בעניין גובה הפיצוי שישלם המבקש (בסכום שבין 10,000 שקל ל-60,000 שקל) לאלמנה.
בסופו של דבר השופט הבכיר ד״ר מנחם רניאל מבית המשפט המחוזי בחיפה קבע שהאלמנה תפוצה ב-25,000 שקל והורה לרשם המקרקעין לרשום את הזכויות בדירה על שם המבקש.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין