בעל בניין ברחוב גורדון בתל אביב נתבע על ידי שוכריו לשלם היטל השבחה בעקבות שינוי הייעוד של הבניין למלון בוטיק. האם הבעלים יצטרך לשאת בהוצאה האדירה?
מלון הבוטיק "גורדון הוטל אנד לאונג'" הממוקם על קו החוף של תל-אביב פועל בבניין ששייך לתושב גרמניה והושכר לבעלי המלון בשנת 2008. לאחר ששיפצו את המקום ביקשו השוכרים מהעירייה היתר לניהול המלון.
לייעוץ בתחום:
פנו ל-עורך דין מקרקעין
בעל הבניין חתם להם על הבקשה, אך התנה זאת בכך שהשוכרים יתחייבו לשלם את היטל ההשבחה שתוציא הוועדה המקומית בעקבות שינוי הייעוד, ושלח להם מכתב בנושא.
בתחילה העבירה חברת "תעוזה" – אחת מבעלות המלון – המחאות לתשלום היטל ההשבחה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה. אך לאחר מכן, בעל החברה התחרט והבין שזה לא משתלם לו. הוא פנה לוועדת הערר וביקש ממנה לבטל את התשלומים בטענה שהוועדה המקומית לא הייתה מוסמכת לחייב את "תעוזה" – כשוכרת – בעלות היטל ההשבחה.
מכאן החל ויכוח סוער בינו לבין בעל הבניין בנוגע לתשלום ההיטל, שהגיע לבית המשפט, שדן היום בתביעות הדדיות של מיליונים שהגישו הצדדים האחד כנגד השני.
בינתיים, בעוד הסכסוך המשפטי מתנהל, הגישה בעלת המלון "גורדון הוטל" תביעה לחיוב בעל הבניין בתשלום היטל ההשבחה. החברה טענה כי ועדת הערר קבעה כי הוא זה שצריך לשלם את ההיטל, וכי סירובו לפעול בהתאם מהווה למעשה ביזיון של ערכאה שיפוטית.
הבעלים התגונן וטען כי פקודת ביזיון בית המשפט לא חלה על החלטת ועדת הערר. מכל מקום, הוא טען כי אינו מחויב לשלם דבר על השינויים שבחרה החברה לבצע בבניין, והפנה להסכם השכירות, בו נקבע כי לא יישא בהוצאות השונות הנוגעות לצורך ניהול העסק.
לא הסדירה זאת מראש
השופט יאיר דלוגין מבית משפט השלום בתל-אביב ציין כי על אף שהבהיר כבר בתחילת הדיונים כי פקודת ביזיון בית המשפט לא חלה על החלטה של ועדת ערר, סירבה התובעת לסגת מבקשתה והתעקשה על כך שהנתבע חייב לשאת בהיטל.
אלא שלתובעת אין כל עילת תביעה על סמך הסכם השכירות שאינו כולל כל התחייבות מטעם הנתבע לשאת בהוצאות הדרושות לקבלת רישיון להפעלת בית המלון.
מעבר לזה, השופט קבע כי החלטת ועדת הערר לא מחייבת את הנתבע, שכלל לא היה צד להליך מולה. יתרה מכך, כשמעיינים בנוסח החלטת הוועדה ניתן לראות כי היא לא הטילה על הנתבע חיוב בהיטל השבחה, אלא קבעה כי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תצטרך לברר את העניין.
מכל מקום, ההתנהלות שבין גופי התכנון לנתבע אינה נוגעת לתובעת, שכגוף פרטי אינה מוסמכת לדרוש מבעל נכס לשלם היטל השבחה לרשות.
השופט כתב כי "עצם העובדה שוועדת הערר קבעה כי הועדה המקומית לתכנון ולבניה לא הייתה מוסמכת לדרוש מהתובעת את היטל ההשבחה וכי הכתובת שלה לעניין זה הוא הבעלים של הנכס, היינו הנתבע, אינה אומרת דבר וחצי דבר לגבי השאלה על מי חל תשלום זה ביחסים שבין התובעת לבין הנתבע".
לדברי השופט, היה על התובעת לדאוג לעגן את סוגיית ההיטל בחוזה מול בעל הנכס, ומשלא עשתה זאת – היא צריכה להפנות את טרוניותיה כלפי עצמה.
לפיכך, התביעה נדחתה. התובעת חויבה בשכ"ט עו"ד בסך 50,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד אילן אלמקייס
- ב"כ הנתבע: עו"ד תומר זיידן
* עורכת דין צביה דותן סטרנס עוסקת במקרקעין ומיסוי נדל"ן
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין