היזמית דרשה מהרוכשים לוותר על פיצוי כדי לקבל מפתח – ותשלם

בית משפט השלום בבאר שבע חייב לאחרונה יזמית בנייה לשלם כ-160 אלף שקל לבני זוג שרכשו ממנה בית, אך קיבלו אותו באיחור של יותר מ-10 חודשים. השופט הבכיר יורם ברוזה קבע כי החברה כפתה על הרוכשים לחתום על הסכם פשרה שבמסגרתו ויתרו על זכויותיהם, תוך שהיא מסרבת למסור להם את הנכס אף ששילמו את מלוא התמורה.

במרץ 2021 חתמו התובעים על הסכם לרכישת בית ביישוב באר אורה תמורת 1.98 מיליון שקל. לפי ההסכם, הבית היה אמור להימסר להם כעבור שנה, במרץ 2022, אך בפועל קיבלו את המפתח רק בפברואר 2023.

לקראת סוף 2022, כשהאיחור כבר הגיע לשמונה חודשים, החלו הצדדים לנהל משא ומתן על פיצוי. החברה הציעה תחילה 30 אלף שקל ובהמשך הכפילה את הצעתה ל-60 אלף שקל, בעוד הרוכשים דרשו 144 אלף שקל בהתאם לחישוב שערכו לפי חוק המכר.

בינואר 2023 העבירו בני הזוג ליזמית את יתרת התמורה, בסך כ-265 אלף שקל, וביקשו לתאם את מסירת הבית. אלא שבשלב זה התנתה החברה את קבלת המפתח בחתימתם על הסכם פשרה, שבמסגרתו יוותרו על טענותיהם כלפיה. היא אף הזהירה כי אם לא יחתמו, הבית יימכר לאדם אחר.

לבסוף חתמו הרוכשים על ההסכם וקיבלו את המפתח. ביוני 2024 הגישו תביעה בסך כ-435 אלף שקל, שבה דרשו פיצוי על האיחור, החזר הפרשי הצמדה למדד תשומות הבנייה, פיצוי על התייקרות המשכנתה ועוגמת נפש.

מנגד טענה היזמית כי מדובר בפשרה מסחרית שהושגה לאחר משא ומתן בין צדדים מיוצגים. עוד טענה כי העיכוב במסירה נבע בין היתר מהתנהלות חברת החשמל והמועצה האזורית, ולא היה בשליטתה.

הבית כבן ערובה

אבל השופט ברוזה דחה את עמדת החברה וקבע כי הסכם הפשרה נעדר תוקף משפטי. הוא הדגיש כי גם לאחר שהרוכשים שילמו את מלוא התמורה, החברה סירבה למסור להם את הבית ללא חתימה על כתב הוויתור.

"בכל דרך שמסתכלים על זה הנתבעת כפתה על התובעים לחתום על ההסכם", כתב השופט. הוא ציין כי בני הזוג חשו שהחברה מחזיקה את ביתם כבן ערובה, בשעה שהם מתגוררים בדיור זמני באילת, ובנם כבר נרשם לבית ספר באזור מגוריהם המתוכנן.

גם הטענות בדבר עיכובים מצד גורמים חיצוניים נדחו. השופט קבע כי החברה לא הציגה ראיות מספקות המצדיקות פטור מפיצוי, וכי הבית לא היה ראוי למגורים במועד קבלת אישור האכלוס, משום שטרם חובר לחשמל.

בהתאם לכך נקבע כי הרוכשים זכאים לפיצוי של 119,500 שקל בגין האיחור. לאחר ניכוי 60,000 שקל שכבר קיבלו, והוספת הפרשי הצמדה וריבית, חויבה החברה לשלם כ-74,000 שקל ברכיב זה. בנוסף נפסקו כ-35,700 שקל בגין התייקרות מדד תשומות הבנייה ו-15,000 שקל עבור עוגמת הנפש שנגרמה מהתנהלות החברה במשא ומתן. הדרישה לפיצוי בגין התייקרות המשכנתה נדחתה.

בסך הכול חויבה היזמית לשלם לבני הזוג 124,700 שקל, בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך 30,000 שקל, הוצאות משפט של 3,000 שקל והחזר אגרה והוצאות מומחים.

• ב"כ התובעים: עו"ד יניב בוקסר
• ב"כ הנתבעת: עו"ד טלי אבקסיס

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.