החברה טענה כי התובע הפר את התחייבותו לשמור על סודיות תנאי העסקתו כשהתרברב על גובה שכרו. אלא שבית הדין לעבודה קבע כי דווקא היא זו שהפרה את הסכם העבודה והתנהלה בחוסר תום לב.
סגנית נשיאת בית הדין לעבודה בתל-אביב אריאלה גילצר-כץ חייבה לאחרונה את "דור אלון" בפיצויים של כ-105 אלף שקלים עקב החלטתה לבטל את העסקתו של איש שיווק עוד לפני שהחל לעבוד בפועל. בפסק הדין נקבע כי החברה נהגה בחוסר הגינות משום שאפילו לא טרחה לשמוע את טענותיו טרם ההחלטה.
לפי הסכם העבודה בין התובע לבין "דור אלון ניהול מתחמים קמעונאיים" הוא היה אמור להתחיל לעבוד באפריל 2015 בתחום הקניינות והשיווק הקמעונאי (TM). בסוף מרס הוא התפטר מעבודתו בחברה אחרת ונסע לחופשה קצרה בחו"ל.
באותו הזמן הוא קיבל הודעת דוא"ל מסמנכ"ל הסחר בחברה, ובה נכתב כי הפר את התחייבותו לסודיות כשהתרברב בפני עובדת אחרת על שכרו. בהמשך קיבל התובע הודעה שההתקשרות עמו מבוטלת.
בספטמבר 2015 עתר התובע לפיצויים בין היתר על הפרת הסכם עבודה, הפסדי השתכרות ופנסיה, אי עריכת שימוע, דמי הודעה מוקדמת ועגמת נפש. בנוסף הוא תבע פיצויי לשון הרע בטענה שהנתבעת הפיצה שמועה על סיום העסקתו.
דור אלון טענה מנגד כי התובע הפר את הסכם העבודה כשלא שמר על סודיות תנאי ההעסקה שלו וסירב לעבוד בדיקת פוליגרף.
מעשה חסר לב
בפסק הדין ציינה השופטת גילצר-כץ כי אין ספק שהתובע חויב לשמור על סודיות בהסכם, אלא שהנתבעת לא הוכיחה מה היה תוכן השיחה עם אותה עובדת והאם אכן נמסר לה מידע שיש בו משום הפרת ההתחייבות. לפיכך גרסתה נדחתה.
נוסף על כך השופטת דחתה את טענת הפוליגרף. נקבע כי בהסכם העבודה לא מופיע תנאי כזה ולא הוצגה כל ראיה אחרת שמוכיחה כי התובע התחייב לכך. הדבר אף לא הגיוני בהתחשב בכך שהנתבעת הכירה את התובע מהתקופה שבה עבד בחברת הבת שלה PM:AM. אם לא די בכך, הרי שהעובד הקודם בתפקיד אישר כי לא נדרש לעבור בדיקה כזו.
בנסיבות אלה השופטת קבעה כי הנתבעת היא זו שהפרה את הסכם העבודה עם התובע כשהחליטה לבטל את העסקתו מבלי לתת לו את ההזדמנות להגיב ומבלי לערוך לו שימוע.
בנוסף נקבע כי הנתבעת נהגה בחוסר הגינות. "הנתבעת גרמה לתובע עוגמת נפש. התובע הסתמך על הסכם העבודה שנחתם עמו, התפטר מעבודתו ונסע לחו"ל למספר ימים בטרם יחד לעבוד אצל הנתבעת. הנתבעת שלחה לתובע דוא"ל בעודו בחו"ל והפרה את ההסכמה ביניהם בהודעת SMS. לא רק שהנתבעת נהגה בחוסר תום לב אלא שהנתבעת נהגה מעשה 'חסר לב'", נכתב בפסק הדין.
משכך נקבע כי התובע זכאי לפיצויים של 10,000 שקל על אי עריכת שימוע, 50,000 שקל על עגמת הנפש שנגרמה לו ועוד 30,000 שקל על הפגיעה בשכרו למשך שנה (כיום הוא מרוויח פחות ממה שהיה אמור להשתכר אצל הנתבעת). בנוסף נפסקו לתובע פיצויים על אובדן הפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות ואי מתן הודעה מוקדמת.
עם זאת, תביעתו לפיצויי לשון הרע נדחתה משום שלא הוכיח כי הופצה עליו שמועה כלשהי.
בסופו של דבר אם כן התובע יפוצה ב-104,950 שקל ויקבל החזר של 10,750 שקל על הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
עו"ד ורד שדות
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין