דיירת בבניין בגבעתיים הוסיפה כניסה נפרדת ליחידת אירוח, הקימה קיר בחצר המשותפת והציבה מחסנים. המפקחת על המקרקעין חייבה אותה להחזיר את המצב לקדמותו
המפקחת הבכירה על רישום מקרקעין, אביטל שרייבר, קיבלה לאחרונה תביעה של דיירת בבניין משותף נגד שכנתה וקבעה ששינויים שביצעה השכנה ברכוש המשותף ללא הסכמת הדיירים מהווים פגיעה בו, ועליה להשיב את המצב לקדמותו תוך חודשיים.
התובעת והנתבעת הן דיירות בבניין משותף בן 6 דירות בגבעתיים.
בתביעה שהגישה טענה התובעת שהנתבעת עשתה שינויים ברכוש המשותף בבניין הכוללים הצבת מחסן מפלסטיק בחצר הקדמית של הבניין, ריצוף שביל בטון על חלק מהשטח המשותף, פתיחת פתח והתקנת דלת נוספת מדירתה לחדר המדרגות, הקמת קיר בטון הכולל דלת פלדלת בחצר המשותפת המהווה כניסה ליחידת אירוח שהנתבעת משכירה, באופן שחוסם מעבר של בעלי דירות לשטח המשותף. והכל, מבלי שקיבלה את הסכמת הדיירים.
הנתבעת טענה להגנתה שהתובעת היא היחידה שמתנגדת לשינויים, ועובדה שיתר הדיירים לא הצטרפו לתביעה.
לטענתה, המחסן שהציבה הוא זמני, בעלי דירות נוספים הציבו מחסנים דומים, והשביל רוצף על חשבונה לטובת כלל הדיירים. עוד היא טענה כי היציאה לחצר האחורית והדלת לחדר המדרגות נבנו לפני למעלה מ-30 שנה בהסכמת בעלי הדירות שניתנה לה בעל פה, ויש לגביהן זיקת הנאה שמקנה לה זכות מכוח שימוש של שנים. כמו כן טענה הנתבעת שהתביעה הוגשה בשיהוי שכן התובעת גרה בבניין כבר 15 שנים.
זכותה להתנגד
המפקחת הבכירה שרייבר דחתה את טענת הנתבעת לזיקת הנאה וקבעה שהיא אינה רלוונטית. ראשית, מאחר שמדובר בפגיעה ברכוש המשותף הדורשת את אישור הדיירים לפי תקנון הבית המשותף המצוי, ושנית, משום שנקבע בפסיקה כי זיקת הנאה לא חלה על שימוש שעושה בעל דירה ברכוש המשותף, והיא לא יכולה לשלול את זכותם של יתר הדיירים ברכוש המשותף.
באשר לטענת השיהוי ציינה המפקחת שמדובר בטענה שנטענה לראשונה רק בסיכומי הנתבעת ולכן היא נדחית. מכל מקום היא ציינה שגם אם הייתה הסכמה של יתר בעלי הדירות להתקנת 2 הדלתות – מדובר לכל היותר ברישיון חינם לעשות שימוש במקרקעין שניתן לביטול בכל עת.
עוד קבעה המפקחת שרייבר כי זכותה של התובעת כבעלת דירה לדרוש מהנתבעת להפסיק להשתמש ברכוש המשותף ללא קשר לשאלה אם יתר בעלי הדירות מסכימים.
נקבע כי הנתבעת פגעה ברכוש המשותף, ועליה לפרק תוך 60 ימים את קיר הבטון שבנתה בחצר ואת הדלתות, ולסתום את הפתח לחדר המדרגות.
בנוסף היא חויבה לסלק את מחסן הפלסטיק מאחר שלא הוכח כי יתר הדיירים הציבו מחסנים, והתובעת – שגם לה זכות בחצר המשותפת – אינה מעוניינת בהצבת המחסן.
בעניין השביל, המפקחת לא שוכנעה כי הריצוף שלו מהווה בפגיעה ברכוש המשותף. עם זאת היא קבעה שהנתבעת לא הייתה רשאית להחליט לרצף על דעת עצמה, ועליה לקבל הסכמה לכך מרוב בעלי הדירות. אם לא תקבל את הסכמתם תוך 30 יום, נקבע, יהיה עליה לפרק גם את הריצוף.
הנתבעת חויבה בהוצאות התובעת בסך 7,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד זפט מרים
- ב"כ הנתבעת: עו"ד טליה דינה בנבנישתי
לקריאת פסק הדין בתיק 01/329/2019
עו"ד צהלה הלוי
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין