חברת הביטוח שלחה ללקוחה ערכה לחידוש ביטוח החובה לכתובת שגויה. כך קרה שהיא גילתה שאין לה ביטוח ברגע שנזקקה לו יותר מכל.
בית משפט השלום בתל אביב חייב באחרונה את חברת הביטוח AIG לשאת ב-66% מסכום הפיצוי שמבוטחת שלה חויבה לשלם להולכת רגל שנפגעה בתאונה, משום שביטוח החובה שלה פקע. מדובר בכ-780 אלף שקל. "AIG התרשלה כלפי הנהגת בכך שלא התריעה בפניה באופן מספק על סיום הביטוח" כתב סגן הנשיא רמי חיימוביץ בפסק הדין.
תאונת הדרכים התרחשה במאי 2005. מאחר שבעת התאונה הרכב הפוגע לא היה מבוטח בביטוח חובה, הולכת הרגל נאלצה לתבוע פיצויים מ"קרנית" – הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים. "קרנית" חויבה לשלם לנפגעת 1.4 מיליון שקל ולאחר מכן זכתה בתביעה נגד הנהגת – שחויבה להשיב לה 75% מסכום הפיצוי (קצת יותר ממיליון שקל).
אך הנהגת סירבה לשאת בסכום הפיצוי והגישה הודעת צד שלישי כנגד "AIG" – בטענה שהיא אחראית לכך שביטוח החובה שלה לא חודש. לדברי הנהגת, כחודשיים לפני התאונה היא שוחחה עם נציג החברה וביקשה לחדש את הביטוחים שלה – מקיף וחובה, והייתה בטוחה שהביטוחים חודשו בעקבות השיחה.
רק לאחר התאונה התברר לה שביטוח החובה לא חודש. בנסיבות אלו, היא סברה ש AIG התרשלה בכך שלא התריעה בפניה שהביטוח הסתיים ולכן יש לקבוע שהביטוח היה תקף או לחלופין לחייב את AIG לשלם לקרנית במקומה.
מנגד, AIG כפרה באחריותה לשאת בפיצוי. ראשית, היא הכחישה שהנהגת שוחחה עם נציג החברה. שנית, היא טענה כי בכל מקרה האחריות לחדש ביטוח חובה חלה על בעל הרכב. שלישית, היא טענה כי למרות זאת היא נקטה בכל האמצעים האפשריים להתריע בפני המבוטחת על הצורך בחידוש הביטוח: שלחה לה ערכת חידוש בדואר, תזכרה אותה בהודעת SMS ואף ניסתה ליצור עמה קשר טלפוני.
לצפות את הסיכון
בפסק הדין שהכריע בסוגיה סגן הנשיא חיימוביץ קבע כי חברת הביטוח הוכיחה שהמבוטחת מעולם לא שוחחה עם נציג החברה בנוגע לחידוש הביטוח, ולכן הוא לא היה תקף בעת התאונה.
אלא שקביעה זו לא הסירה את האחריות מהמבטחת. השופט הסביר כי מבטחות נושאות בחובת זהירות מקצועית כלפי המבוטחים, וכחלק ממנה עליהן להתריע על סיום פוליסות הביטוח, בייחוד כשמדובר בביטוח שחובה לרכוש על פי חוק.
לטעמו, למבטחות יש גם אינטרס עסקי בחידוש הפוליסות, ומאחר שיש להן מנגנוני מעקב פנימיים הן נחשבות לגורם שיכול למנוע נזק באופן הזול והיעיל ביותר.
במקרה הנוכחי, השופט אמנם התרשם שהמבטחת שלחה למבוטחת את ערכת החידוש אלא שהתברר כי הערכה נשלחה לכתובת שגויה. "התנהלות מקצועית סבירה מחייבת, לכל הפחות, נסיון פניה נוסף סמוך לפקיעת הפוליסה כדי להתריע בפני המבוטח כי ממועד זה ואילך אינו מבוטח" כתב.
בהמשך השופט קבע כי במקרה הנוכחי המבטחת "הייתה אמורה לצפות את הסיכון ולדעת שקיימת סבירות גבוהה שהרכב אינו מבוטח בביטוח חובה".
בסופו של דבר, נקבע כי "AIG" התרשלה בכך שלא וידאה שהלקוחה יודעת על סיום ביטוח החובה, אך מאחר שגם הלקוחה נושאת באחריות לחידושו הוטל עליה אשם תורם בשיעור של 33%.
לפיכך, "AIG" חויבה לשלם למבוטחת 703,871 שקלים מתוך הסכום שחויבה לשלם לקרנית (66%), בנוסף להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 80 אלף שקל.
- ב"כ הנהגת: עו"ד אילן קנר
- ב"כ חברת הביטוח: עו"ד גילה ערד
עו"ד יוסף גרוסמן
עוסק/ת ב-
תביעות ביטוח ונזקי רכוש
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין