בית המשפט זיכה חברת בנייה שהואשמה בהעסקת עובדים זרים

חברת "ברבס בנייה" נקנסה לאחר שבביקורת פקחים באתר בנייה בפתח תקווה נמצאו שלושה עובדים ללא אישורים. החברה ביקשה להישפט והמהלך השתלם לה, כיוון שהמדינה לא הציגה ראיות משכנעות.

בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב זיכה לאחרונה את חברת "ברבס בנייה" וכן את בעליה, מהאשמות בדבר העסקת עובדים זרים שלא כדין באתר בנייה בפתח תקווה. השופטת חופית גרשון-יזרעאלי הגיעה למסקנה כי המדינה לא הוכיחה מעל לספק סביר כי החברה היא שהעסיקה את העובדים שנמצאו באתר הבנייה ללא היתר עבודה.

כתב האישום הוגש לאחר שהנאשמות – החברה ובעליה – סירבו לשלם קנס ובמקום זאת ביקשו לממש את זכותן להישפט.

בכתב האישום תואר כי בדצמבר 2013, ביקרו באתר מפקחים מטעם רשות האוכלוסין וההגירה. נטען כי בביקורת אותרו שלושה עוברים זרים שהועסקו על ידי הנאשמת, ללא היתר כדין. שניים מהם נצפו, כך נטען, עוסקים בעובודות צבע, ועובד נוסף עסק בהתקנת דלת.

הנאשמות מצדן הודו בכך שבמועדים הרלוונטיים העובדים לא היו אזרחי או תושבי ישראל ולא היו רשאים לעבוד. עם זאת, הן הכחישו את הטענה שהעסיקו את העובדים, ואף הכחישו, מחוסר ידיעה, את הטענה לפיה העובדים נצפו מבצעים עבודות צבע והתקנת דלת פלדת, מהטעם שבעלת החברה (הנאשמת השנייה) לא נכחה באתר בעת הביקורת.

המדינה המשיכה וטענה כי גם אם העובדים הזרים הועסקו באמצעות קבלני משנה של החברה עדיין יש לראות בה כמעסיקה של העובדים. בנוסף, המדינה טענה כי הנאשמות למעשה עצמו את עיניהן ולא ביררו האם יש לעובדים אישורי עבודה, ואף לא ביטחו אותם בביטוח רפואי.

דוחות סותרים

ראשית, השופטת גרשון-יזרעאלי הזכירה שהחברה-הנאשמת היתה קבלן משנה של חברת בנייה אחרת, ובאתר עבדו מספר קבלנים כאלה, שהיו מופקדים על עבודות שונות. בנוסף, החברה עצמה התקשרה עם קבלני משנה באתר הבנייה.

השופטת המשיכה והבהירה כי "הטענה אודות קבלנים נוספים וקבלני משנה הועלתה על ידי הנאשמת 1 במספר הזדמנויות ואף הוצגו, כאמור, מסמכים לתמוך בה. עם זאת, הטענה לא נבדקה ונחקרה על ידי המאשימה. המאשימה אף לא חקרה אף לא אחד מן העובדים שנתפסו באתר".

בהמשך פסק דינה השופטת אף ציינה כי לא הוצגו ראיות כלשהן המעידות על כך שהחברה שילמה שכר לאותם עובדים, למשל מסמכי הנהלת חשבונות או תלושי שכר.

יתרה מכך, בדוחות הפעולה של הפקחים השונים, שהגישה המדינה לבית המשפט, התגלו סתירות מהותיות בנוגע למקום הימצאותם של שלושת העובדים באתר והעבודות שעבדו כאשר נצפו על ידי הפקחים, למשל לגבי מיקומם באתר או טיב עיסוקם. כך למשל, מהראיות עלה כי החברה לא עסקה בהתקנת דלתות, ולא ברור מדוע המדינה הניחה שמדובר בעובד שלה ולא של חברה אחרת.

בנוסף, השופטת הבהירה כי אף אחד מקבלני המשנה האחרים לא זומן לעדות, ולא הוכח מי מהם העסיק את אותם שלושה עובדים. "לכן לא ניתן לקבל את הטענה לפיה אף אם הנאשמת 1 עבדה באמצעות קבלני משנה אין בכך כדי לאיין את האחריות המוטלת עליה", כתבה.

התוצאה היתה זיכוי. לא נפסקו הוצאות משפט.

·       ב"כ המאשימה: עו"ד חגית רונן

·       ב"כ הנאשמות: עו"ד יצחק איתן

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין