מדינת ישראל נ' ברבס בנייה בע"מ ואח'

כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982, הריני להודיע כי החלטתי לזכות את הנאשמות מהעבירות המיוחסות להן בכתב האישום, מחמת הספק.

בהתאם לכתב האישום הואשמה הנאשמת 1 בהעסקת עובדים זרים שלא כדין, עבירה לפי סעיפים 2(א)(1) ו-(2) לחוק עובדים זרים התשנ"א-1991 (להלן: "החוק" או "חוק עובדים זרים"). כן הואשמה בהעסקה ללא ביטוח רפואי לפי סעיפים 1 ד ו- 2(ב)(3) לחוק.

הנאשמת 2 הואשמה בעבירה של הפרת אחריות נושא משרה לפי סעיפים 5, 2 (א) (1) ו- (2), 1ד ו- 2 (ב)(3) לחוק.

כתב האישום הוגש לאחר שהנאשמות מימשו את זכותן וביקשו להישפט, לאחר שהוטל עליהן קנס.

בכתב האישום נטען, כי הנאשמת 1 היא חברה העוסקת בעבודות בנייה והנאשמת 2 היא הבעלים והמנהלת של הנאשמת 1 (ראו גם מא/1). במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, הייתה הנאשמת 1 המבצעת של עבודות גמר הכוללות טיח, ריצוף, צבע וגבס (מסמך חז-2 שכותרתו "חוזה לביצוע עבודות") בפרויקט של חברת "צ.לנדאו" ברחוב יטקובסקי 1 ו- 2 בפתח תקווה (להלן: "האתר").

ביום 5.12.13, סמוך לשעה 9:00, נערכה באתר ביקורת של מפקחים מטעם רשות האוכלוסין וההגירה, ואותרו 3 עובדים זרים שהועסקו על ידי הנאשמת 1 ללא היתר כדין (להלן: "העובדים"). שניים מהעובדים נצפו עוסקים בעבודות צבע ועובד אחד נצפה כשהוא מתקין דלת פלדלת (סעיף 4 לכתב האישום). העובדים לא היו במועדים הרלוונטיים לכתב האישום אזרחי או תושבי ישראל ולא היו רשאים לעבוד אצל הנאשמת 1 (מא/2).

הנאשמות הודו בכך שבמועדים הרלוונטיים העובדים לא היו אזרחי או תושבי ישראל ולא היו רשאים לעבוד אצלן. יחד עם זאת, הכחישו הנאשמות את הטענה שהעסיקו את העובדים ואף הכחישו, מחוסר ידיעה, את הטענה לפיה העובדים נצפו מבצעים עבודות צבע והתקנת דלת פלדת, מהטעם שהנאשמת 2 לא נכחה באתר בעת הביקורת.

בישיבות ההוכחות בתיק העידו, מטעם המאשימה: מר אלון משעלי, ראש צוות אכיפה במרחב מרכז ירושלים; מר נוואמה חזי, מפקח; מר חמד סלמה, ראש צוות אכיפה במנהל האכיפה זרים ברשות ההגירה; מר פאשה חנוכה, מנהל עבודה; מר ממן אליהו, מפקח.

מטעם הנאשמות העידו: הנאשמת 2; מר יעקוב צחבוי- מנהל עבודה; מר לב פויקנשטיין- עובד לשעבר בנאשמת 1 שהיה מופקד על עבודות משרדיות וחשבונות.

כן הוגשו המוצגים הבאים:

מוצגי המאשימה:

מא/1- תדפיס רשם החברות ביחס לנאשמת 1; מא/2- תע"צ לעניין מעמד שלושת העובדים; מא/3- חקירת הנאשמת 2 על נספחיה; מא/4- חקירת המפקח מר פאשה חנוכה; מא/5- דוח פעולה ידני שנערך על ידי מר חמד סלמה; מא/6- דוח פעולה שנערך על ידי מר אלון משעלי; מא/7- רשימת העובדים שנצפו בביקורת; מא/8 - תמונות שצולמו באירוע; מא/9 - דוח הפעולה שערך מר חזי נוואמה; מא/10- חקירת מר בוריס סברדלוב מיום 5.12.13; מא/ 11- חקירת מר ולדמיר ולנסקי; מא/12- חקירת סברדלוב בוריס מיום 3.3.14, על נספחיה (סומנו כ "ת/ש 1- 3").

מוצגי הנאשמות:

נא/1 - תיק ניכויים; נא/2- הסכם בין הנאשמת 1 לבין חמזה; נא/3- הסכם בין הנאשמת 1 לבין "זיבינסקי בוריס- בוריס שיפוצים"; נא/4- הסכם בין הנאשמת 1 לבין חברת נופר ולינוי יזום השקעות בע"מ.

הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

טענות הצדדים

הצדדים האריכו בטענותיהם ולהלן נתייחס לטענות המרכזיות הדרושות לצורך הכרעה.

אלה הן טענותיה העיקריות של המאשימה:

• יש להרשיע את הנאשמות בעבירות המיוחסות להן בכתב האישום. המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר כי הנאשמת 1 העסיקה את העובדים הזרים ללא היתר וללא ביטוח רפואי והנאשמת 2 הפרה את אחריותה כנושאת משרה. הנאשמת 1 העסיקה עובדים זרים אשר אותרו באתר בו עבדה כקבלן המבצע עבודות גמר באופן בלעדי עבור חברת צ. לנדאו. העובדים נצפו עובדים באתר כשהם עובדים בעבודות גמר, עליהן הייתה אמונה הנאשמת 1 בלבד. באותו מועד לא נכחו באתר קבלני גמר נוספים. העובדים עסקו בעבודות צבע, טייח, והתקנה של דלת. בוריס סברדלוב, עובד הנאשמת 1, נצפה כשהוא מחלק להם הוראות עבודה בקשר להתקנת דלת. אף מר פאשה זיהה את העובדים כעובדי הנאשמת 1 ויש לייחס לעדותו והודעתו של מר פאשה משקל גבוה בשל היותו מנהל עבודה באתר.

• בנסיבות אלה מתקיימת החזקה הקבועה בסעיף 4 א לחוק עובדים זרים המעבירה את נטל ההוכחה לכתפי הנאשמות. לא עלה בידי הנאשמות לסתור את החזקה.

• גם אם תתקבל הטענה שהעובדים הזרים הועסקו באמצעות קבלני משנה של הנאשמת 1 עדיין יש לראות בנאשמת 1 כמעסיקה של העובדים, בהתאם לפסיקה. הנאשמות לא הצליחו להעביר את הנטל, לסתור את החזקה שבדין ולהוכיח התקשרות אוטנטית עם קבלן משנה כלשהו.

• הנאשמת 1 עצמה את עיניה ולא ביררה האם יש לעובדים אישורים מתאימים לעבוד בישראל ובכך מתקיים בה היסוד הנפשי.

• משהנאשמת 1 הייתה המעסיקה של העובדים, היה עליה לבטח את העובדים בביטוח רפואי מתאים ומשלא עשתה כן ואינה טוענת אחרת, חזקה כי הנאשמת הייתה מודעת להעסקתם ללא ביטוח רפואי ולפיכך מתקיים בה היסוד הנפשי הנדרש של "מודעות" בנוגע לעבירה לפי סעיף 1ד ו- 2 (ב)(3) לחוק.

• הנאשמת 2 נושאת באחריות פלילית בשל היותה נושאת משרה בנאשמת 1. היא הבעלים והמנהלת הרשומה של נאשמת 1 , ולא מילאה חובתה לפקח ולעשות כל שאפשר למניעת עבירות על חוק עובדים זרים (המאשימה מפנה בהקשר זה למא/1 ולסעיף 5 לחוק). לנאשמת 2 מחשבה פלילית מסוג "עצימת עיניים" ו"רשלנות" ומתקיים בה היסוד הנפשי הדרוש להרשעה בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום.

• הנאשמת 2 לא הצליחה למסור גרסה מסודרת. כך למשל הנאשמת 2 טענה שהתקשרה עם 3 קבלנים ובפועל מנתה 4 קבלנים, היא לא ידעה לשייך את העובדים שנתפסו לקבלן זה או אחר ואף בעדותה מסרה שמות של קבלנים שלא הזכירה קודם לכן. ההסכמים בין הנאשמת 1 לקבלנים אחרים עוררו תהיות. הנאשמת 2 הפנתה לקבלן ריצוף בשם "ארסן" וצירפה נספח אשר רלוונטי לפרויקט "פרדס" ולא לפרויקט שבענייננו; ההסכם עם "זיבינסקי בוריס – בוריס שיפוצים", הינו כללי ולא מתייחס לאתר שבעניינו וכך גם ההסכם עם חברת נופר ולינוי ניהול יזום והשקעות בע"מ; ההסכם שהוצג עם הקבלן "חמזה" אינו נושא תאריך ושמו של חמזה הוסף בכתב יד. התעוררו סתירות בין גרסת הנאשמת 2 לעדויות מטעם הנאשמות באשר לתפקידו של בוריס בנאשמת .

• בהתאם לכלל "הקפאת הזכירה שבעבר" יש לתת לדוחות הפעולה מלא המשקל ולייחס להם רמת דיוק גבוהה שכן הם נכתבו באופן מפורט וכחלק מפעולות שוטפות של צוות האכיפה. אי היכולת לזכור פרטים במועד העדות בבית הדין היא טבעית וסבירה לאור חלוף הזמן.

   

הנאשמות טוענות כי יש לזכותן מן האישומים שבכתב האישום, ואלה נימוקיהן העיקריים:

• לא הוכח שהנאשמת 1 העסיקה את העובדים הזרים, והחזקה הקבועה בסעיף 4 א לחוק עובדים זרים נסתרה:

  הנאשמות העסיקו מספר עובדים מצומצם ועבדו עם קבלני משנה שביצעו עבורה עבודות על פי הסכמי עבודה. הנאשמת 1 לא ביצעה את העבודות באתר בעצמה אלא שכרה לצורך כך קבלני משנה. הנאשמות תמכו טענה זו בראיות בכתב, הציגו הסכמים וחשבוניות מס ביחס לאתר. יש בראיות אלו כדי לסתור את החזקה לפיה הנאשמת 1 העסיקה את העובדים הזרים שנמצאו באתר.

  לא הוכח שהנאשמת 1 הייתה "מחזיק" מקום בו נתפסו 2 מהעובדים הזרים.

  לאור סתירות שבמוצגי המאשימה, לא ניתן לקשור את העובדים ברמה הנדרשת לנאשמת 1 . כך לגבי העובד הזר סיידורק, הוכח שלא יכול להיות לו קשר לנאשמת 1 שעה שלגרסת המאשימה הוא עסק בהתקנת דלת פלדלת, עבודה שאין למאשימה קשר אליה; כן לא ניתן לקבוע מה עשו העובדים סבסטיאן ייבן וסבסטיאן מיכאלו ובאיזו קומה באתר נצפו.

• לא הוכח מעל כל ספק סביר כי נתקיימו כל יסודות העבירה נשוא כתב האישום. לא הוכח כי נתקיימו יחסי עבודה בין העובדים שנתפסו לנאשמות.

• הנאשמת 2 חסרת אחריות פלילית בנסיבות בהן לא הוכחה העסקה ישירה. כמו כן, לא נטען בכתב האישום שהעסקת העובדים הייתה באמצעות קבלני כוח אדם ולכן לא ניתן לראות בנאשמת 1 כמזמין עובדים מקבלן כוח אדם ולפיכך לא חל סעיף 4 (ב) לחוק עובדים זרים, שחל על מעסיק בפועל ומחייב אותו לפקח.

• יש לחייב את המאשימה בהוצאות ההגנה של הנאשמות בשל האישומים המופרכים בהן הואשמו, זאת לאור מחדלי חקירה וחקירה רשלנית.

   

  דיון והכרעה

בסעיף 2(א) לחוק עובדים זרים נקבע, כי "מעסיק" ש"העסיק עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכוח חוק הכניסה לישראל והתקנות לפיו", או "העסיק עובד זר בניגוד להוראות סעיף 1יג', עבר עבירה פלילית, כדלקמן:

2".(א)מעסיק שעשה אחד מאלה –

(1)העסיק עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכח חוק הכניסה לישראל והתקנות לפיו;

(2)העסיק עובד זר בניגוד להוראות סעיף 1יג, ובלבד שהמעשה אינו נכלל בין המעשים המפורטים בסעיף קטן (ב);.."

סעיף 4א לחוק עובדים זרים קובע חזקה המעבירה את נטל ההוכחה לכתפי מחזיק במקרקעין, כך:

"4א.יראו מחזיק במקרקעין כמי שמעסיק עובד זר שנמצא עובד במקרקעין, אלא אם כן הוכיח המחזיק אחרת".

די בהימצאות עובד זר בשטח השייך או הנמצא בשימוש של מחזיק במקרקעין, על מנת שתתקיים חזקה בדבר יחסי עובד ומעביד עם המחזיק במקרקעין, אלא אם יוכח אחרת (להלן: "החזקה").

ראו: ע"פ 13/07 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית נ' מדינת ישראל (6.9.09); ע"פ 60/09 מדינת ישראל נ' עבד אלפתח (7.3.10); ע"פ 41/09 מדינת ישראל נ' יצחקי ( 27.5.10).

עוד נקבע בפסיקה, כי החזקה חלה גם כאשר פלוני אינו המחזיק הבלעדי אולם הוא אמור לבצע לבדו עבודות מסוימות באותו השטח (ההדגשות, כאן ולהבא, אינן במקור):

"מקום שבו פלוני אינו "המחזיק" הבלעדי של השטח אולם הוא אמור לבצע לבדו עבודות מסוימות באותו שטח ונמצאו שם עובדים המבצעים איזו מאותן עבודות מסוימות כאמור. כך למשל, קבלן חשמל שאמור לבצע עבודות חשמל באתר בנייה – חזקה שהוא המעסיק של עובד שנמצא באותו אתר בנייה והמבצע עבודות חשמל שאמורות להיות מבוצעות על ידי אותו קבלן חשמל בלבד (השוו: ע"פ (ארצי) 30019-05-15 אליהו חסן נ' מדינת ישראל, (14.3.16); ע"פ (ארצי) 56919-11-14 ראובן רהטלב נ' מדינת ישראל, (21.3.2016))".

ע"פ (ארצי) 4602-07-14 מדינת ישראל נ' א.י.ל סלע 1991 בע"מ (19.4.16).

חזקה זו ניתנת לסתירה על ידי הנאשם, אם הצליח לעורר ספק סביר. כך, נפסק בע"פ (ארצי) 29340-12-10 קובי שי נ' מדינת ישראל (3.11.11), כי:

"מדובר בחזקה עובדתית אשר נועדה לאפשר למאשימה להוכיח את קיום העבירה גם כאשר אין לה ראיות ישירות על קיום יחסי עובד-מעסיק בין העובד הזר שנמצא באתר ובין המחזיק באתר, אלא רק ראיות נסיבתיות המצביעות על כך. חזקה זו ניתנת לסתירה על ידי הנאשם, ודי בכך שהוא יקים ספק סביר; ועם זאת, לצורך סתירת החזקה יש צורך ביותר מאשר ספק סתמי גרידא או בטיעון בעלמא."

בענייננו, אין חולק כי שלושת העובדים שנצפו עובדים באתר ביום 5.12.13 אינם תושבי ישראל ולא היו להם במועד הביקורת רישיונות בתוקף לעבוד בישראל (מא/2- תעודת עובד ציבור; מא/7- רשימת העובדים שנצפו; פרוטוקול עמוד 1 שורה 24). עם זאת, שוכנעתי כי הנאשמות הרימו את הנטל להפרכת החזקה והמאשימה לא הוכיחה מעל לספק סביר כי הנאשמות העסיקו את העובדים במועד הרלוונטי.

אין חולק, כי הנאשמת 1 הייתה קבלן משנה של חברת צ. לנדאו לבנייה. מן הראיות עולה בבירור, כי באתר עבדו מספר קבלנים, שהיו מופקדים על עבודות שונות, והמאשימות לא עבדו במקום לבדן:

• מר פאשה חנוכה, מנהל העבודה באתר מטעם הקבלן הראשי, חברת צ. לנדאו לבנייה, אמר בהודעתו כי באתר עבדו במועד נשוא כתב האישום קבלנים נוספים פרט לנאשמת 1 והאחרונה הייתה מופקדת על עבודות גמר בלבד:

  "ש. כמה קבלנים יש באתר שעובדים?

  ת. קבלן חשמל, קבלן איסטלציה, וקבלן גמר.

  ש. מה שמות חברות הקבלן?

  ת. קבלן חשמל אולי פרסנק מח'יבי, אל אלקטרוניקה, קבלן אינסטלציה, מ.י.מ מערכות צנרת, וקבלן שלישי, גמר חב' ברבס" (מא/4 עמוד 1 שורות 4- 7).

   

• במהלך גביית הודעתו של מר פאשה חנוכה, ציין החוקר כי קיבל לידיו הסכמי עבודה של חברת צ. לנדאו עם קבלנים שונים לביצוע עבודות באתר (מא/4 עמוד 2 שורות 3- 3).

   

• בעדותו לפני חזר מר חנוכה פאשה ואישר, כך שבאתר עבדו קבלנים נוספים, פרט לנאשמת 1. העד אף העיד כי אינו יודע מי החזיק במקרקעין:

  " ש.אתה היית שם ביום שתפסו שם את העובדים, אתה יודע איפה תפסו אותם בבניין?

  ת.באחד הבניינים, אני לא זוכר באיזה קומה. בבניין הפינתי הראשון.

  ש.זה בניין שבונה צ. לנדאו? היא הייתה המחזיקה במקרקעין?

  ת.אני לא יודע. זו הייתה קבוצה שיתופית. קבוצת רכישה. אני לא חושב שצ. לנדאו החזיקה.

  ש.אני רוצה להציג לך שוב את העדות שנתת (מא4) בעמ' 1 – שורה 4-5 העדת שהיו כמה קבלנים שעבדו במקביל, תאשר לי שזה היה המצב?

  ת.נכון.

  ש.כלומר בבניין שבו נתפסו הפועלים באותו יום, עבדו במקביל כמה קבלנים עם הפועלים שלהם, נכון?

  ת.נכון מאוד" (עמוד 8 שורות 3- 12).

   

• אף מר יעקב צחובוי, אשר הועסק בנאשמת 1 כמנהל עבודה והיה מורשה חתימה, העיד כי באתר היו קבלנים נוספים שאינם קשורים כלל לנאשמת 1, וכלשונו:

  "אתה יכול להגיד לנו מי הפועלים מטעמכם שהיו במקום?

  ת. מטעמנו היה שם רק בוריס. היו שם עוד קבלנים שהיו באתר, שלא שייכים אלינו בכלל. חשמלאים, אינסטלטורים, אנשי שלד, פועלים פשוטים של החברה, פועלי שינוע.."

  (עמוד 33 שורות 25- 27).

   

• הנאשמת 1 פעלה באתר באמצעות קבלני משנה, אשר ביצעו עבודות גמר שונות. כך, העיד מר יעקב צחובוי כי:

  "ש.תספר לנו מה אתה יודע?

  ת.אני עבדתי בחברת ברבס, בתור מנהל עבודה ומורשה חתימה. הייתי מבקר בכל האתרים שלה. החברה בגדול הייתה מתעסקת עם עבודות גמר בלבד. הפירוש זה עבודות טייח, צבע, קרמיקה וניקיון. החברה לא החזיקה פועלים משלה, חוץ מכמה אנשים, מהנדס ומנהל עבודה. אנשים ספורים. את כל העבודות היינו עושים על ידי קבלני משנה. כל הסכם, תמרה מנהלת החברה, הייתה דורשת להכין חוזה ולציין בכל חוזה וחוזה, סעיף שאפשר לעבוד אך ורק עם פועלים ישראלים ורישיונות. אני יודע שבשנת 2013 באחד מהאתרים נתפסו פועלים באתר בפתח תקווה, עובדים זרים. שעכשיו אומרים שהם פועלים של החברה.

  ש.אתה יודע אם באמת זה?

  ת.אני יודע בוודאות שהם לא יכולים להיות פועלים של החברה.

  ש.למה?

  ת.בגלל מה שאמרתי לפני כן, בגלל שלחברה לא היו פועלים משלה באף שטח" (עמוד 31 שורה 26- עמוד 32 שורה 11).

   

  מר לב פונקלשטיין העיד בהקשר זה:

  "ש.תספר לי על העבודה שלך בברבס בנייה?

  ת.אני טיפלתי בכל החשבוניות, חוזים, ובכל כמויות העבודה בכל מה שהייתי צריך לעשות בשטח הזה, ובשטח השני. זה היה יותר ניירות מאשר ניהול פרוייקטים.

  ש. איזה עבודות ברבס הייתה לוקחת ואיך היא הייתה מבצעת אותם?

  ת. בדר"כ עבודות גמר. לפעמים גם כן, בנפרד, עיצוב קרמיקה או משהו. בזמן הזה, זה בדר"כ עבודות גמר עם חברת צ. לנדאו והיה גם חברת פדלון.

  ש. את העבודות גמר, איך ברבס בנייה הייתה מבצעת אותם, איזה דרך?

  ת. קבלני משנה. אני יודע, בגלל שאני עשיתי חוזים. החוזה היה סטנדרט, שעשה לנו העורך דין.." (עמוד 34 שורות 11- 19).

   

• הנאשמות הציגו חוזים ומסמכים המעידים על התקשרות בינן לבין קבלני משנה באתר: נא/3 מעיד על התקשרות עם "זיבינסקי בוריס- רואיס שיפוצים" לעבודות שפכטל, טיח, גבס וצבע; חשבוניות על שם "בוריס שיפוצים", בהן מופיע כי הן עבור עבודות שנעשו לטובת הנאשמת 1 ברחוב יטקובסקי פתח תקווה (ראו חשבונית מיום 31.10.13); נא/2 מעיד על התקשרות עם קבלן עאסלה חמזי לביצוע עבודות שונות באתר. חוזה זה אינו נושא תאריך אולם קיימות גם חשבוניות על שם עסאלה חמזי מיום 1.12.13, 20.11.13 לביצוע עבודות גבס; נא/4 - מעיד לכאורה על התקשרות בין הנאשמת 1 עם חברת "נופר ולינוי ניהול יזום והשקעות בע"מ" אולם אין בחוזה תאריך או התייחסות לכך שהעבודות יבוצעו באתר ואף לא צורפו חשבוניות שיש בהן כדי להעיד כי חברה זו ביצעה עבור הנאשמת 1 עבודות באתר דווקא.

   

• הטענה אודות קבלנים נוספים וקבלני משנה הועלתה על ידי הנאשמת 1 במספר הזדמנויות ואף הוצגו, כאמור, מסמכים לתמוך בה. עם זאת, הטענה לא נבדקה ונחקרה על ידי המאשימה. המאשימה אף לא חקרה אף לא אחד מן העובדים שנתפסו באתר. מר אלי ממן העיד כי:

  "ש.יש טענת הגנה שמעלה בוריס לעניין קבלני משנה. מה אתם עושים איתם?

  ת.אנחנו צריכים לבדוק את זה. שיביא את ההסכם. זה שהוא טוען שיש קבלנים אבל אין הסכמים ואין הוכחות תשלום, אין לנו למי להמשיך הלאה" (עמוד 19 שורות 24- 27).

   

   וכן העיד:

  "ש. מדוע לא גביתם מהעובדים הזרים עדות מוקדמת?

  ת. זו הייתה טעות. זה היה קנס" (עמוד 20 שורות 21- 22).

   

  מר חמד סלאמה העיד בהקשר זה כי:

  "ש.העיד כאן מטעם המאשימה מר פאשה חנוכה – הוא אמר שהיו עוד קבלני משנה באתר, קבלן דלתות, אינסטלציה, חשמל – למה לא חקרתם אותם, למה לא בדקתם אם הם היו הפועלים שלהם?

  ת.כי היה מישהו שחילק להם הוראות, ונרשמו הפרטים שלו, בשם בוריס. לא היה שם מישהו שנכח באותה זירה" (עמוד 12 שורות 5- 9).

   

  מר אלון משעלי העיד:

  "ש.אז למה לא שאלתם את הפועלים את השאלה הפשוטה אצל מי הם עובדים ומי משלם להם משכורת?

  ת.התפקיד שלי לא לחקור את הנתין, רק לראות אם הוא חוקי או לא. 

  ש.אין לך מושג אצל מי הוא עבד?

  ת.באתי כדי לתפוס את הנתינים.

  ש.נכון שאין לך מושג אצל מי שלושת הפועלים האלה עבדו או לא עבדו, כי פשוט לא שאלתם אותם?

  ת.נכון, לא שאלתי אותם. ברגע שהגענו למשרד, אולג דיבר איתם בשפה הרוסית.

  ש.יש דוח של זה?

  ת.אין לי מושג. יכול להיות בשימוע, שאלו אותם"

  (עמוד 14 שורות 10- 20).

   

• לא הוצגו ראיות כלשהן שיש בהן כדי להעיד על תשלום שכר על ידי הנאשמת 1 לעובדים נשוא ההליך. כך למשל, לא הוצגו מסמכי הנהלת חשבונות של הנאשמת 1 שיש בהם כדי להעיד על תשלום שכר לעובדים הזרים שנצפו באתר או תלושי שכר.

   

זאת ועוד, בדוחות הפעולה שהוגשו מטעם המאשימה התגלו סתירות מהותיות אשר למקום הימצאות של שלושת העובדים באתר והעבודות שעבדו כאשר נצפו על ידי הפקחים:

• במסמך מא/9, אשר נכתב ע"י מר נוואמה חזי, נכתב כי עובד אחד אותר בקומה 3 עת הוא עסק "במילוי דליים בחומרי בנייה". במסמך מא/6, אשר נכתב ע"י אלון משעלי, נכתב כי 2 עובדים אותרו בקומה השנייה כאשר עסקו "בצביעת הקירות ושפכטל. האחד החזיק בידו מברשת צבע והשני מילא דליים של חול". כן נכתב במסמך מא/6, כי נצפה עובד נוסף, שלישי, בקומה הראשונה כשהוא מרכיב דלת פלדלת. לעומת זאת במסמך מא/ 5, אשר נכתב ע"י מר חמד סלמה, נכתב כי "שני פועלים החזיקו ביד והרימו פלדלת". כן נכתב כי הפועלים עבדו בהתאם להוראות אדם בשם אחמד.

   

• לא נטען, אף לא הוכח, כי הנאשמת 1 התקינה דלתות באתר. מהראיות עולה בבירור כי הנאשמת 1 עסקה בעבודות גמר, טיח, ריצוף, צבע וגבס, ולא בהתקנת דלתות (ראו: מסמך חז-2 שכותרתו "חוזה לביצוע עבודות"; עדות מר פאשה חנוכה עמוד 7 שורות 6- 7; עדות נאשמת 2 - עמוד 24 שורה 24- עמוד 25 שורה 3 וגם עמוד 23 שורות 9- 10; עדות מר יעקב צחובוי עמוד 32 שורות 1- 4).

  בהתאם לעדותו של פאשה חנוכה, חברת רב בריח התקינה את הדלתות באתר:

  "ש.לא ראיתי בהסכם של צ. לנדאו שהצגתי שברבס הייתה צריכה להתקין פלדלת. תאשר לי שהתקנת הדלתות הייתה חברת פלדלת או קבלן אחר מטעמה ולא ברבס?

  ת.נכון, רב בריח התקין את הדלתות. את דלתות העץ, התקין קבלן אחר" (עמוד 8 שורות 23- 25).

   

• מעדותו של מר אלי ממן ניכר, כי המאשימה לא ניסתה לחקור ולברר את זהות הקבלן שמתקין את הדלתות באתר והניחה כי העובדים שנתפסו ללא היתר הם עובדיה של הנאשמת 1:

  "ש. אחד הפועלים סיידורק נתפס מתקין פלדלת. בהסכם שפאשה חנוכה הציג לך מול ברבס לא רשום שחלק מהעבודות שלהם זה התקנת דלתות או פלדלת?

  ת. אני לא יודע אם זה היה התקנת דלת או תיקון דלת. כי גם בוריס אומר בעדותו שלו שהוא תיקן דלת.

  ש. רשום בדו"ח פעולה של חמד סלאמה, "החזיקו ביד והתקינו פלדלת". למה לא בדקתם מי הקבלן שמתקין פלדלת?

  ת.מפנה שוב לחקירה של פאשה שבה הוא זיהה את כל העובדים כעובדים של חברת ברבס וזיהה את בוריס כמנהל עבודה של ברבס בשטח" (עמוד 21 שורות 4- 11).

   

• החוקרים אשר כתבו את דוחות הפעולה לא יישבו בחקירתם את הסתירות ונותרו נאמנים לדברים שכתבו בדוחות (עדות מר אלון משעלי, כותב המסמך מא/6, עמוד 15 שורות 17- 26; עדותו של מר חזי נוואמה, כותב המסמך מא/9, עמוד 16 שורות 22- 29). מר חמד סלאמה לא זכר בעדותו באיזו קומה נתפס העובד, והאם קבלן הדלתות נחקר (עמוד 12 שורות 19- 26).

  יוער, כי במקרה זה כלל "הקפאת הזכירה שבעבר" אין בו כדי לסייע למאשימה, שכן הסתירות הן בין הדוחות עצמם ולא בין הדוח לעדויות החוקרים לפני בית הדין.

   

המאשימה בחרה ליתן אמון מלא בגרסתו של מר פאשה, לפיה העובדים הם עובדי הנאשמת 1 (ראו מסמך מא/4 שורות 19- 22, דברי מר פאשה: "...לפי מה שראיתי כשעצרתם אותם הם עובדים ששייכים לחב' "ברבס"). זאת, מבלי לחקור את נציגיהם של הקבלנים השונים שעבדו באתר, לרבות יתר קבלני המשנה של חברת צ. לנדאו לבנייה. כן התעלמה המאשימה מכך שייתכן שיש למר פאשה עניין בתוצאות ההליך, ומן הסבירות כי עדותו נועדה להרחיק את החברה בה הועסק כמנהל עבודה, חברת צ. לנדאו, מן הסיכון. מר פאשה חנוכה אף העיד בהקשר זה כך:

"ש.במהלך החקירה שלך אתה מציג למפקחים את החוזה- מציגה לך את החוזה שהוא נספח לחקירה, אתה יודע להגיד מאיפה הוצאת אותו ולמה הצגת את החוזה?

ת. הצגתי לו כדי להוכיח שהאנשים שנתפסו לא היו עובדים שלנו, של צ. לנדאו" (עמוד 7 שורות 23- 25).

לאור כל האמור, ובפרט לאור העובדה שכלל לא הוכח שהעובדים שנתפסו עסקו בעבודות גמר שהיו באחריות הנאשמת 1, נסתרת החזקה המעבירה את נטל ההוכחה אל כתפי הנאשמות. נטל ההוכחה נותר על כתפי המאשימה, ולא הורם.

לא נעלם מעיני, כי גם בעדויות מטעם הנאשמות התעוררו סתירות. יחד עם זאת שוכנעתי שאין בכך כדי לסייע למאשימה בהוכחת אשמת הנאשמות בנוגע להעסקת העובדים הזרים. מן העדויות לא ברור האם בוריס, עובד הנאשמת 1, היה מנהל עבודה או עובד שכיר "פשוט". המאשימה התמקדה בשאלה זו בחקירותיה והתקבלו תשובות סותרות מטעם הנאשמות והעדים. בעדותו של בוריס במנהל האכיפה, הוא העיד בנוגע לתפקידו כי שימש כפועל פשוט (מא/12 שורה 4); הנאשמת 2 העידה בחקירתה במנהל האכיפה כי תפקד כמנהל העבודה שלה (מא/3 עמוד 2 שורות 10- 11; 22-23) ובישיבת ההוכחות חזרה בה וטענה כי הוא עובד פשוט שמעולם לא היה מנהל עבודה (עמוד 25 שורה 31- עמוד 26 שורה 3). מאחר שלא הוכח כי העובדים הועסקו על ידי הנאשמת 1, אין השלכה משמעותית לתפקידו של בוריס בחברה.

אף עדותו של אלי ממן לפני המחישה כי חקירתו של בוריס בנוגע לתפקידו בנאשמת 1 לא קידמה את החקירה:

"ש.תסביר לי כחוקר מדוע זה משנה אם הוא מנהל או פועל?

ת.כי בעדות שלו בשטח הוא עבד על זה שהוא רק פועל והוא לא עושה כלום, באה בעלת הבית שלו, המעסיקה, שהיא זאת שמוציאה לו תלוש משכורת, ואומרת דברים הפוכים ממה שבוריס אומר. בנוסף, היה חשוב לי להציב אותו בשטח כמנהל עבודה, כי הוא כל הזמן בעדויות השונות אמר שהוא עושה בדיקות של טיב עבודה, בנוסף לזה בחקירה של פאשה הוא אומר שהוא מדבר איתו על מנת להעביר הוראות לעובדים הלאה. אם הוא פועל פשוט הוא לא אמור לדעת את השמות של כולם, של כל העובדים, וגם של המנהל עבודה, אם הוא מנהל עבודה, הוא אמור לדעת את השמות של העובדים, הוא אמור להעביר הנחיות לעובדים עצמם, בחקירה השנייה שלו הוא טוען שהוא זה שפותח את מחסן הכלים ומוסר כלים לעובדים. פועל פשוט לא עושה ביקורת אחרי פועלים אחרים, אלא אם כן יש לך סטאטוס מיוחד.

ש.אתה יוצא מתוך נקודת הנחה שהוא מנהל. מה ביקשת ממנו?

ת.ביקשתי ממנו לדעת של מי העובדים, מי נותן הוראות, מי נותן כלי עבודה, של מי העובדים האלה.

ש.הצלחת לקבל ממנו תשובות?

ת.לא" (עמוד 19 שורות 1- 18).

אף באשר להסכמי העבודה של הנאשמת 1 עם קבלני משנה התעוררו סתירות. הנאשמות טענו כי התקשרו עם רצף בשם ארסן והציגו לתמיכה בכך את מסמך חז-2 שכותרתו "הסכם", בין הנאשמת 1 והקבלן "סקורטובסקי פבל". השם "ארסן" כלל לא צוין בהסכם והנאשמת 2 טענה בהקשר זה שארסן הוא השותף של פבל ועמו חתמה על ההסכם (ראו- מסמך חז-2, "הסכם" בעמוד 3 שורות 11- 14), אך העניין לא הוכח. עם זאת, לא נטען כי האישום נוגע לעובדים שעסקו בריצוף (סעיף 35- 36 לסיכומי מאשימה) וארסן גם לא נחקר. לפיכך אין בסתירה זו כדי לבסס אחריות פלילית.

הנאשמות לא הזמינו לעדות אף לא אחד מקבלני המשנה האחרים, ולא הוכח כי מי מהם העסיק את העובדים. לכן לא ניתן לקבל את הטענה לפיה אף אם הנאשמת 1 עבדה באמצעות קבלני משנה אין בכך כדי לאיין את האחריות המוטלת עליה.

סיכומו של דבר: לא עלה בידי המאשימה להוכיח שהעובדים שנתפסו עובדים באתר ללא היתר הועסקו על ידי הנאשמת 1, או על ידי מי מטעמה.

הנאשמת 1 מזוכה בזאת מחמת הספק מן העבירות שיוחסו לה בכתב האישום.

משלא הוכחה למעלה לכל ספק סביר אשמתה של הנאשמת 1, נשמטת הקרקע אף תחת הרשעת הנאשמת 2.

שתי הנאשמות מזוכות בזאת מחמת הספק.

בנסיבות העניין, בהן הזיכוי הוא מחמת הספק ולא מתקיימות נסיבות חריגות אחרות, אין מקום לחייב את המאשימה בפסיקת הוצאות.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"ט, (16 ספטמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.