ילדים לאב חסר דת מקבלים מזונות לפי חוק המזונות שמורה להתחשב בהכנסות שני ההורים. ביהמ"ש קבע כי יש גם השפעה לזמני השהות של ההורים עם הילדים, במיוחד במצב שבו הם מסרבים לקשר עם האב והאם מגדלת אותם לבדה.
בית המשפט למשפחה בירושלים פסק בתיק מזונות של שני ילדים שאמם יהודייה ואביהם חסר דת. במקרה כזה חישוב המזונות נעשה לפי החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) שקובע שכל אחד מההורים יישא במזונות בהתאם להכנסתו. למרות העובדה שהאם מרוויחה פי 2 מהאב, השופט פליקס גורודצקי חייב אותו לשאת ב-2/3 מהמזונות, משום שהילדים נמצאים במשמורתה הבלעדית ומסרבים להיפגש עמו.
את תביעת מזונות הילדים (בני 10 ו-14) הגישה האם לפני כ-3 שנים, ועד לפסק הדין הסופי חויב האב במזונות זמניים של 2,200 שקל.
האם ביקשה כ-5,000 שקל בחודש בהתחשב בכך שהילדים לא מתראים עם אביהם והיא היחידה שדואגת להם. היא טענה שהאב מסוגל לעמוד בכך, ולראייה הוא נהג להרוויח 11,500 שקל בחודש, כשלעומתו, הכנסתה החודשית מסתכמת ב-8,800 שקל.
אך האב טען כי האם מסתירה את האמת שכן היא בעלת חברה עם מחזור שנתי של מיליון שקל, ומרוויחה לפחות 30 אלף שקל בחודש. הוא לעומת זאת מרוויח בממוצע כ-8,000 שקל.
האב טען עוד כי אין לחייב אותו במזונות גבוהים יותר רק משום שהוא אינו מתראה עם הילדים, שכן החוק קובע שאת המזונות צריך לחשב לפי הכנסות ההורים. על כל פנים, אם כבר מתחשבים אז יש להפחית מחלקו עקב סרבנות הקשר של ילדיו המוסתים על ידי אמם.
לא התאמץ לחדש את הקשר
אך השופט גורודצקי חלק על עמדת האב, שאמנם הולמת את לשון החוק אך לא את פסיקת בתי המשפט שקבעו כי "הקופה המשותפת" לצרכי הקטין לא נמדדת רק בתשלום אלא גם בשווה ערך – כמו זמני השהייה עם הילדים.
כמו כן, השופט סירב לפסוק לאב מזונות מופחתים. השופט הפנה לפסיקה שקובעת כי הפחתת מזונות לילד סרבן הוא סעד חריף שיינתן רק "במקרה קיצוני של מרדנות בעלת ביטוי בולט, גס ועולב", וכאשר האב עשה כל שביכולתו כדי לשקם את היחסים.
השופט לא סבר כי נתוני המקרה שבפניו עומדים באמות מידה אלה. "בעניינינו – האב לא עשה מאומה לחידוש הקשר בינו לבין הילדים", כתב.
בסוגיית ההכנסות, השופט מצא כי אף אחד מההורים לא חשף את מצבו הכלכלי האמיתי. כל אחד הציג תלושי שכר שתומכים בטענתו אך תדפיסי הבנק חשפו כי האב מכניס לחשבון כ-15,000 שקל בחודש ואילו האם כפול מכך.
צרכי הילדים הועמדו על כ-4,200 שקל לחודש בהתאם לנתונים שסיפקה האם, כולל הוצאות מגורים. יצוין כי השופט דחה את בקשת האם לסכום גבוה יותר וקבע כי החיוב ברכיב המגורים צריך להיות נמוך מאחר שדמי השכירות והחשבונות נחלקים גם בין אמה ובן זוגה החדש המתגוררים עמה.
לבסוף, שקלול צרכי הילדים והכנסות ההורים היה אמור להוביל את השופט לחייב את האב ב-1/3 מהצרכים, אולם בהתחשב בעובדה שזמן השהות של האב עם הילדים עומד על אפס, וגם לכך יש ערך כלכלי כאמור, השופט ביצע היפוך וחייב את האב ב-2/3 מהמזונות שהם 2,821 שקלים.
ביתר ההוצאות, בהן הוצאות רפואיות שאינן מכוסות על ידי קופת החולים והוצאות החינוך יישאו ההורים שווה בשווה. לא נפסקו הוצאות.
- שמות עורכי הדין המייצגים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד אלינור ליבוביץ
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין