העובד נפצע קשה ונותר משותק. בפסק הדין המחוזי הוטל עליו אשם תורם של 15% מכיוון שהכיר את האתר ולא התריע על הסכנה. ערעור שהגיש לעליון התקבל
בבית המשפט העליון התקבל לאחרונה ערעור אדם שהועסק באתר בנייה ונפל לתוך פיר לא מגודר של מעלית. בית המשפט המחוזי הפחית מסכום הפיצויים שפסק 15% בגין אשם תורם של הנפגע. שופטי העליון קיבלו את טענת הנפגע כי לא היה מקום להטיל עליו חלק מהאחריות. "ישנם רבים מדי שהלכו בבוקר לעבודתם באתר הבנייה, וחזרו כשהם סובלים מנכות חמורה, באופן שהפך עליהם את עולמם – ובמקרים אחרים אף לא חזרו לביתם כלל", נכתב בפסק הדין.
הנפגע, שיוצג על ידי עו"ד עמית אוריה ועו"ד אורי גלבוע, הוא תושב הרשות הפלסטינית. ב-2014 הוא הועסק בחברת "יצחק שטרן ושות'" בניקיון באתר בנייה בבית שמש. כשעבד באחד הבניינים באתר, הוא נפל מפתח פיר מעלית לא מגודר מגובה של ארבע קומות. כתוצאה מכך, הוא נחבל קשה ונותר משותק בפלג גופו התחתון.
ב-2019 התקבלה תביעה שהגיש בבית המשפט המחוזי בחיפה ונקבע כי על החברה לשלם לו 684,600 שקל, לאחר שנוכו מסכום הפיצוי (שהועמד על יותר מ-4 מיליון שקל) תגמולי הביטוח הלאומי. השופט קבע כי החברה הפרה את חובתה לספק לעובדיה מקום עבודה בטוח ולא ציידה אותם באמצעי בטיחות.
עם זאת, בית המשפט המחוזי הטיל על הנפגע אשם תורם בשיעור של 15%. בפסק הדין צוין כי מדובר בפועל מנוסה שהכיר את האתר והיה מודע לכך שהפיר אינו מגודר. עוד נכתב בפסק הדין כי הנפגע לא התלונן על היעדר הגידור בפני החברה או מי מטעמה, ובחר להמשיך לעבוד במקום חרף סכנת הנפילה.
הנפגע, באמצעות באי כוחו, הגיש ערעור. הוא טען בין היתר כי לא היה מקום להטיל עליו כל אשם תורם לתאונה.
חברת הבנייה, שיוצגה על ידי עו"ד חסן דבאח, ביקשה שלא להתערב בפסק הדין.
עובד זוטר
המשנה לנשיאה, השופט ניל הנדל, הבהיר כי במקרים בהם עובד נפגע בתאונת עבודה המגמה בפסיקה היא לדקדק עם המעסיק בכל הנוגע להטלת אחריות לתאונה. השופט הזכיר בהקשר זה את יחסי הכוחות בין העובד למעסיק ואת העובדה שהאחרון הוא בעל היכולת המיטבית למנוע או למזער את הסיכון בעבודה על ידי התווית נהלי בטיחות ומתן הדרכה לעובד.
השופט הוסיף כי יש להבחין בין מקרים שבהם העובד נוטל על עצמו באופן חופשי ועצמאי סיכון בלתי סביר, או שהוא מתעלם מסיכון ודאי, ואותו סיכון גורם לנזק. במקרים אלו יש הצדקה לאשם תורם. לעומת זאת, במקרים בהם העובד טועה או מוסח בלהט העבודה, או כשמדובר בהתרשלות רגעית הנובעת מהיותו שקוע בביצוע העבודה, לא די בכך בהכרח כדי לייחס לו אשם תורם.
במקרה זה, הדגיש השופט, מדובר בעובד ניקיון זוטר, שלא ברור מה ההדרכה שקיבל בתחום הבטיחות, אם בכלל. זאת ועוד, אין לזקוף לחובת העובד כי המשיך לעבוד חרף הסכנה, שכן לא ברור עד כמה הפנים את חומרת הסיכון הנשקף לו. לפיכך קבע השופט כי הנפגע אינו נושא באשם תורם לתאונה.
בתוך כך התקבלה טענת באי כוח התובע שאת גמלאות הביטוח הלאומי שיש לנכות מהפיצוי המגיע לו יש לחשב לפי ריבית היוון של 3%, ולא לפי ריבית של 2% כפי שקבע בית המשפט המחוזי.
משמעות הקביעות היא תוספת של יותר ממיליון שקל פיצוי לתובע.
השופטים דוד מינץ ועופר גרוסקופף הצטרפו לפסק הדין.
החברה חויבה ב-30,000 שקל הוצאות.
לפסק הדין המלא בתיק 7096/19
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין