״אתה הזבל של הבניין״: שכן ישלם 120,000 שקל על הודעות ווטסאפ

דייר חויב לפצות את שכנו, חבר ועד, על שורת מסרונים רוויי נאצות שנשלחו בקבוצת הווטסאפ של הבניין. טענתו כי הדברים נכתבו על רקע התגרות מצד התובע נדחתה

בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעת לשון הרע שהגיש אדם נגד שכנו. ברקע התביעה מסרונים וולגאריים ששלח הנתבע בקבוצת הווטסאפ של הבניין בהם האשים את התובע בגניבה מקופת הוועד. בית המשפט הבהיר כי דווקא בין שכנים יש לעתים להחמיר ולא להתייחס בסלחנות לגידופים וקללות שכן ביתו של אדם הוא מבצרו ומידת הפגיעה רבה.  

התובע סיפר שכיהן כחבר ועד בבניין ברמת גן בו הוא גר עם משפחתו. הנתבע, דייר בבניין, לא היה מרוצה מהדרך בה ניהל את הבית המשותף ויצא במסע השמצות מרושעות, נבזיות ושקריות שכל מטרתן לבזות אותו מול שכניו ומשפחתו. 

התובע ציטט ממסרונים ששלח הנתבע בקבוצת הווטסאפ של של הבניין בהם כינה אותו נוכל, כלב, חזיר, וכן הוסיף רמיזות בנוגע לנטיותיו המיניות. בין היתר הוא כתב עליו ״מלוכלך, שקרן וגנב״ ואיחל לו שיהיה נכה. 

התובע הוסיף שמקור הדברים בין היתר התנגדותו לשימוש הלא ראוי שביצע הנתבע על חניית הנכה בבניין. הוא הציג הודעה רשמית של האגודה לתרבות הדיור בה נקבע שהוא לא מעל בכספי הוועד. לדבריו, אף לאחר שהתקבלה ההודעה המשיך הנתבע לרדוף אותו כאחוז דיבוק.

הנתבע טען מנגד שהדברים נכתבו על רקע חסרים שנמצאו בקופת הנציגות. הוא ציין שהתובע הפיץ עליו שקרים לפיהם החניה שאותה רכש ובה הוא משתמש אינה שייכת לו והוא לכאורה השתלט עליה.

הוא הוסיף שדבריו לא נכתבו בחלל ריק אלא בתגובה להתגרות וקנטור מצד התובע וכי הוא האמין בתום לב שהתובע מעל בכספים. עוד ציין התובע כי סגנון הכתיבה שלו ״וולגארי ועממי״. 

גידופים ברמה הנמוכה ביותר

השופט עדי הדר ציין כי הציטוטים מתוך המסרונים מהווים האשמות במעשים פליליים של גניבה, מרמה ומעילה בכספי ציבור והם גידופים ברמה הנמוכה ביותר. השופט כתב בהקשר זה כי הביטויים שצוטטו חורגים מ"גסות, בוטות והמוניות", או עממיות. הוא הוסיף שהדברים נכתבו לאורך זמן ולא ברגע אחד של אובדן שליטה. בנסיבות אלה הפרסומים הם לשון הרע. 

הוא הוסיף כי ביתו של אדם הוא מבצרו ודווקא עלבונות שמוטחים בתפוצת כל השכנים הם בעלי פוטנציאל נזק גבוה.

עוד כתב השופט שהנתבע לא הביא ראיות כלשהן המטילות דופי ביושרו של התובע כך שלא עומדת לו הגנת ״אמת דיברתי״. גם הגנת תום הלב לא חלה על הנתבע שכן הוא לא נקט באמצעים סבירים לברר את אמיתות הטענות טרם הפרסום. זאת ועוד, לנוכח חריפות הגידופים והחזרה על הטענה כי התובע גנב ומעל, ניכר כי הנתבע התכוון לפגוע בתובע במידה החורגת מהמידה הסבירה הנדרשת.

השופט ציין שהפרסומים חמורים ומעידים על רוע וכוונה להשפיל ולהכאיב לתובע, והעמיד את סכום הפיצוי על 100,000 שקל. 

הנתבע חויב בנוסף בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 20,000 שקל. 

• ב"כ התובע: עו"ד רון לוינטל
• ב"כ הנתבע: עו"ד עבד אלנא נאשף

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.