התובע טען כי ביקש את התיעוד הרפואי שוב ושוב עוד במהלך ריצוי מאסרו ונדחה. ביהמ"ש קבע כי גם לאסיר יש זכויות, יהיו מעשיו אשר יהיו.
בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים קיבל באופן חלקי תביעה כספית שהגיש אסיר לשעבר נגד שירות בתי הסוהר, לאחר שלא קיבל מסמכים רפואיים הנוגעים לתקופת שהותו בכלא. נקבע כי השב"ס הפר את זכויות האסיר וגרם לו לעוגמת נפש – ועליו לפצותו על כך.
בתביעה שהגיש באפריל 2017 – ארבעה חודשים לאחר שהשתחרר מהכלא – טען האסיר כי לקראת שחרורו הוא ביקש מרשויות הכלא סיכום אשפוז מבית החולים הפסיכיאטרי של השב"ס - בו שהה במשך 3 שנים, ואישור על ביצוע אבחון פסיכיאטרי שעבר ב-2016. לדבריו, השב"ס סירב להעביר את המסמכים.
בכך, טען התובע, השב"ס הפר את הוראות חוק זכויות החולה, חוק חופש המידע וכן נוהל המחייב מענה לבקשות אסירים. הוא הוסיף כי הוא היה זקוק למסמכים בדחיפות לצורך הגשת תביעת נכות כללית לביטוח הלאומי – ואי מסירתם גרמה לו להפסד מצטבר של קצבת נכות בסך 12,648 שקל.
בנוסף, הוא דרש פיצוי עבור עוגמת נפש וסבל שנגרמו לו בשל התנהלות הנתבע מאז שפנה אליו לראשונה בדצמבר 2015 בבקשה לקבל את המסמכים.
מנגד, השב"ס ביקש לדחות את התביעה על הסף בשל היעדר עילה כלפיו – היות שהמסמכים המבוקשים לא מצויים ברשותו אלא בידי המרכז הרפואי לבריאות הנפש והמערך הקהילתי במשרד הבריאות. מי שמחזיק שאחראי לשחרור המסמכים, נטען, הוא המרכז לבריאות הנפש ולא שירות בתי הסוהר.
זכות ברורה למידע
"זכותו של התובע לקבל עותקים של רשומות רפואיות הנוגעות לו-עצמו בעת הימצאותו בידי שירות בתי הסוהר היא ברורה", קבע השופט דמביץ בפתח דבריו.
לפי קביעת השופט, אין חולק שהתובע היה זכאי לקבל את המסמכים והמידע המתייחס אליו לנוכח חוק זכויות החולה המסדיר את הסוגיה ומחייב את שירות בתי הסוהר להעביר את המסמכים לאסיר.
השופט הדגיש כי גם בתקופת שהייתו של האסיר במרכז לבריאות הנפש הוא הוגדר כאסיר והיה תחת אחריותו הכוללת של שירות בתי הסוהר ומשכך קבע שהאחריות להשגת המידע הייתה של השב"ס.
השופט מתח ביקורת על הנתבע שלא העביר את המסמכים הרפואיים לפני הגשת התביעה ולאחריה וקבע: "נעלם מעיני הנתבע כי גם לאסיר (יהיו המעשים אשר בגינם נכלא פסולים ככל שיהיו) יש זכויות מוקנות. התנהלות גוף ממלכתי בדרך של מניעת מימוש זכויות עיקשת על ציר זמן ארוך היא התנהלות אשר לא ניתן להשלים עמה וברי כי היא גורמת נזקים כל משך קיומה".
בסוגיית הפיצוי לתובע, השופט קבע כי הוא אמנם לא הוכיח שהמסמכים הרפואיים היו נחוצים לו לצורך קבלת קצבת נכות ושנגרמו לו נזקים כספיים בשל כך, אך יחד עם זאת פסק לו פיצוי בסך 10,000 שקל עקב עוגמת הנפש ואובדן הזמן שנגרמו לו בשל התנהלות הנתבע, כולל הוצאות משפט.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד דוד מנע
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין