לפסק הדין בעניין ח.דורון חברה לעבודות בניין בע"מ נגד עו"ד אהוד עמרם ואח'
בית משפט השלום בירושלים קיבל תביעות רשלנות מקצועית נגד עורכי דין לאחר שקבע כי הוכחה התרשלותם במתן ייעוץ משפטי לחברה שביקשה לקבל פיצוי בגין פגיעה בזכויותיה במקרקעין שבבעלותה. עם זאת, רשלנותם הועמדה על 70% לאחר שנקבע כי לתובעת אשם תורם של 30% למחדל.
החברה התובעת היא בעלים על מקרקעין הנמצאים בשכונת גילה ואשר הופקעו לצורך סלילת "כביש המנהרות" מירושלים לגוש עציון. התובעת טענה כי לא נמסרה לה הודעה כדין ע"י העירייה בדבר שינוי ייעוד המקרקעין והפקעתו, וכי מיד עם קבלת המידע פנתה לנתבע מס' 2 על מנת שייצג אותה ויטפל בכל הקשור למקרקעין ולקבלת הפיצוי המגיע לה בגינם. לטענתה, הנתבע 2 והנתבע מס' 1 שהטיפול בעניינה הועבר אליו ע"י הנתבע מס' 2 לא השכילו להבחין בין שתי עילות התביעה - בגין שינוי ייעוד והפקעה ובנוסף לא שמו לב לשוני בדיני ההתיישנות לפי כל אחת מעילות התביעה, באופן שהביא לחלוף תקופת ההתיישנות בעילת תביעה בגין שינוי הייעוד של המקרקעין, באופן שמנע ממנה להגיש תביעה ולקבל פיצוי מכוח סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה. הנתבע 2 , טענה התובעת, התרשל בפיקוח על פעולותיו של הנתבע 1 שפעל מטעמו.
עורך הדין שטיפל בעניינה של התובעת טען כי עילת התביעה מכוח סעיף 197 לחוק נולדה הרבה בטרם פנייתה של התובעת אליו, וכי טיפל בעניינה של התובעת במעמדו כעו"ד שכיר של הנתבע 2 (ואף הגיש נגדו ונגד חב' הביטוח שלו הודעת צד ג'), וגם זאת, באופן חברי בלבד ולצורך עריכת בדיקה מקדמית וגישושים לניהול משא ומתן עם העירייה. בנוסף הוגשה הודעת צד ג' נגד השמאי שהגיש לתובעת חוות דעת בנוגע לשווי המקרקעין, בטענה כי חוות הדעת נמצאה שגויה.
נתבע מס' 2 טען כי מערכת היחסים בינו ובין הנתבע 1 הושתתה על אמון אישי וחלוקת רווחים מתיקי לקוחות, ולכן הוא אינו נושא באחריות שילוחית למחדליו. לגופו של עניין טען גם הוא כי התחייב רק לערוך בירור ראשוני בעירייה ואף לא נחתם הסכם שכר טירחה עם התובעת.
השופטת מרים ליפשיץ פריבס קיבלה את התביעה באופן חלקי. ראשית, נקבע כי בין הצדדים התקיימו יחסי עו"ד - לקוח, וכי היעדר הסכם שכר טירחה או תשלום בגין הייעוץ המשפטי אינו פוטר את הנתבעים מחובת הזהירות המוטלת עליהם, בפרט כאשר ניתן להם יפוי כוח בלתי חוזר. עוד נקבע, כי הנתבע 1 לא עבד באופן עצמאי ובמנותק לחלוטין מהמשרד שבבעלותו של הנתבע 2 שהעסיקו.
לגופו של עניין נקבע כי נתבע מס' 1 נמנע מדרישה כלשהי כלפי העירייה או פעולה אחרת בגין שינוי ייעוד המקרקעין, למרות שגם לדבריו ידע על השוני בין שתי עילות התביעה, ולמרות הדחיפות שנידרשה לטיפול בנושא בהתחשב במועדי ההתיישנות.
"בהתנהלותו של הנתבע 1, בהימנעו מנקיטת פעולות והליכים כמתחייב לפי סעיף 197 לחוק מוקדם ככל שניתן, היה כדי לדחות את מועד פנייתה של התובעת כמתחייב בחוק. בנוסף, היעדר פנייה דחופה של הנתבע 1 לתובעת, על מנת שתפעל בעצמה בגין שינוי הייעוד ואי מסירת הודעה על שינוי הייעוד מ"נוף פתוח" ל"דרך", נגרם עיכוב בהגשת הבקשה לשר ובכך, פחתו סיכוייה של התובעת לקבלת ארכה להגשת תביעתה" כתבה השופטת והוסיפה כי הדברים חלים גם על הנתבע מס' 2, עליו היה לפקח על פעולותיו של עורך הדין שפעל מטעמו.
עם זאת, נקבע כי לתובעת אשם תורם בשיעור של 30% וזאת בגין העיכוב שחל מצידה בטיפול בגין שינוי ייעוד המקרקעין בניגוד לייעוץ שניתן לה ע"י הנתבעים והן בפנייתה לנתבעים. עוד נקבע כי הוכח כי יש להעמיד את אחריותו של השמאי על 10% כלפי שולח ההודעה.
סכום הפיצוי הועמד על 24,495 $ - ההפרש בין שווי המקרקעין בגין שינוי הייעוד מ"נוף פתוח" ל"דרך".
לפסק הדין בעניין ח.דורון חברה לעבודות בניין בע"מ נגד עו"ד אהוד עמרם ואח'
למדור: נזיקין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.