בתה של ניצולת שואה טענה כי אמה לא הייתה כשירה נפשית לערוך את הצוואה, המנשלת אותה מרוב נכסיה. בית המשפט למשפחה בחיפה קבע שעם כל הכאב, הצוואה אולי אינה הוגנת, אך כשרה.
לפני ארבע שנים הלכה הקשישה לעולמה, והותירה אחריה צוואה בה ביקשה להוריש את רכושה, הנאמד במיליוני שקלים, לבנה הסובל מנכות נפשית. כמו כן, המנוחה ביקשה בצוואתה להעביר לבתה תמונות ותכשיטים, במידה שבנה לא ירצה בהם.
בנה של המנוחה הגיש לבית המשפט למשפחה בחיפה בקשה לקיום הצוואה, אך נתקל בהתנגדותה הנחרצת של אחותו, שטענה כי מדובר בצוואה "הזויה, חריגה ומקפחת", וביקשה לחלק ביניהם את הירושה באופן שווה.
לייעוץ בתחום:
עורך דין דיני משפחה
לדברי הבת, לא הגיוני שאמה רצתה להוריש את רוב רכושה לבן, שכן יחסיהן היו תקינים, מה גם שבשנים האחרונות היא זו שטיפלה בה עקב מצבה הבריאותי המידרדר, בעוד שהמבקש כלל לא דאג לה.
הבת אף סיפרה כי המנוחה הייתה ניצולת שואה, שסבלה מבעיות נפשיות שהלכו והחריפו עם השנים, עד שסבלה מדיכאונות קשים במהלכם איבדה קשר עם המציאות. לכן, הבת עמדה על כך שבזמן עריכת הצוואה, ששונתה מספר פעמים, המנוחה לא הייתה כשירה לעשות זאת מבחינה נפשית.
מנגד, הבן-המבקש התעקש לקיים את הצוואה כפי שניתנה, בהתאם לעיקרון על פיו יש לכבד את רצון הנפטר. בנוסף, הוא דחה את הטענות לפיהן אמו לא הייתה כשירה לערוך את הצוואה, וכחיזוק לדבריו הצביע על כך שצוואתה יורדת לפרטי פרטים, והיא אף ביקשה שמנהל עיזבון ישמור על הכספים (עקב מצבו הנפשי), כדי לוודא שיוכל להמשיך ולהתקיים בכבוד במשך כל חייו.
בינתיים מונה למבקש אפוטרופוס חוקי, שתמך אף הוא בקיומה של הצוואה.
לכבד את רצון המת
לאחר שעיינה במסמכי הצדדים, השופטת שלי אייזנברג הבהירה כי לא מצאה ראיות ממשיות, היכולות ללמד על היעדר כשירותה הנפשית של המנוחה בזמן עריכת הצוואה.
השופטת לא התעלמה מכך שהמנוחה ערכה מספר צוואת שונות ועשרות טיוטות, אך הסבירה כי בחינתן דווקא מלמדת על רצונה להעניק יותר מרכושה לבנה, הסובל כאמור מנכות נפשית.
"מצוואה לצוואה חלקו של הבן גדל על חשבון חלקה של הבת, כאשר המנוחה מדגישה בצוואות האחרונות כי אין הדבר נעשה מתוך העדפת הבן, אלא מתוך ניסיון להבטיח את עתידו ועצמאותו הכלכלית, לאחר מותה. אין לומר כי מדובר בהוראות הזויות כטענת המבקשת. עם כל הכאב שבדבר, הן אולי מלמדות על העדר הוגנות אך לא על העדר כשרות", כתבה השופטת בפסק דינה.
בשלב זה, הבהירה השופטת כי עם כל האמפטיה לבת, אין זה תפקידו של בית המשפט למתוח ביקורת על סבירות רצונו של מנוח, ובטח שלא להחליף את שיקול דעתו.
לדברי השופטת, לפי עקרונות דיני הירושה, גם אם מדובר ברצון שנראה חסר היגיון, מקפח ופוגע ככל שיהיה, בהיעדר ראיה ממשית להיעדר כשרות של מנוח לערוך את צוואתו, בית המשפט יכבד את רצונו.
"הצורך לכבד את רצון המת הוא חלק מהמורשת שלנו, הוא ביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי המעוגנת בכבודו של האדם. הוא נגזר מזכות הקניין הנתונה למוריש לעשות בקניינו כרצונו", כתבה השופטת.
משכך, השופטת דחתה את התנגדות הבת הורתה על קיום צוואת המנוחה. בנסיבות העניין, לא ניתן צו להוצאות.
- ב"כ המבקש: עו"ד רם סימיס, עו"ד גיא הירש
- ב"כ המתנגדת: עו"ד שמואל אלקון
* עורך דין ירון גרוס עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין