הרכבת טענה כי כבר שילמה פיצויים לבעלת הזכויות ששטחה הופקע לצורך הרחבת תחנת רכבת אבל בית המשפט לא התרשם כי כך היה.
בית המשפט המחוזי בלוד קיבל לאחרונה תביעתה של חוכרת שטחים חקלאיים בפתח תקווה, וחייב את רכבת ישראל לשלם לה כ-400 אלף שקל על הפקעת חלק מהשטח לצורך הוספת חניות בתחנת הרכבת בראש העין (מחלף קסם). בתוך כך סגן הנשיא יעקב שינמן דחה את טענת הרכבת כי החוכרת כבר קיבלה פיצויים על אותו שטח לפני מספר שנים.
השטחים המדוברים ממוקמים לאורך התוואי של כביש 6. במהלך השנים ביצעה המדינה שתי הפקעות בשטחים אלה. הראשונה הייתה ב-1995 לצורך הקמת כביש 6, והשנייה ב-2002 לצורך הוספת שטחי חנייה לתחנת הרכבת.
לא הייתה מחלוקת על כך שהחוכרת קיבלה בעבר פיצוי מלא מחברת חוצה ישראל עבור השטח שהופקע לטובת כביש 6 אך הצדדים היה חלוקים בשאלה האם בפיצויים ששולמו אז נכלל גם הפיצוי עבור השטח שהופקע בצו השני, המכונה "השטח הכלוא".
רכבת ישראל לא כפרה בבעצם זכאותה של החוכרת לפיצוי בגין ההפקעה השנייה אלא שטענה כי הוא כבר שולם במסגרת הליך ההפקעה הראשון שלטענתה כלל גם את "השטח הכלוא".
העובדות לא הותירו ספק
אבל השופט שינמן הגיע למסקנה שהחוכרת צודקת והפיצוי על ההפקעה הראשונה לא כלל בתוכו גם פיצוי על ההפקעה השנייה.
השופט קבע כי החוכרת הוכיחה את טענותיה בין היתר באמצעות שני תצהירים של אנשים שפעלו מטעם כביש חוצה ישראל שבהם נכתב כי "השטח הכלוא" נותר בידי החוכרת אחרי ההפקעה הראשונה ובזמנו כביש חוצה ישראל לא שילם עבורו פיצוי.
חלק ניכר מהדיון עסק בטענת הרכבת שלפיה לאחר שהחוכרת קיבלה את הפיצוי מכביש חוצה ישראל היא חתמה על "כתב ויתור" שכיום היא מתעלמת ממנו.
ואולם גם טענה זו לא שכנעה את השופט שינמן. להפך, השופט קבע כי כתב הוויתור לא כלל את השטח המדובר, שכן לא הייתה אליו התייחסות מפורשת, בשונה למשל מכתבי ויתור של אנשים אחרים ששטחם הופקע באותה תקופה.
בהקשר זה השופט הפנה למקרה אחר שבו חברת חוצה ישראל כתבה בכתב הוויתור "ברחל בתך הקטנה" כי השטח הכלוא נכלל בהפקעה ובעליו מוותר על כל פיצוי נוסף בגינו.
"כמדומני שהעובדות האמורות אינן מותירות עוד ספק, כי בין הצדדים לא רק שהייתה הידברות בקשר לשטח הכלוא, אלא סוכם מפורשות כי בשלב ההוא לא יינתן פיצוי, אלא רק בעתיד, ככל שתימנע הגישה ובלאו הכי יופקע השטח", כתב השופט.
כמו כן, השופט הזכיר שכביש חוצה ישראל היה הצד החזק לחוזה, והוא זה שניסח את כתב הוויתור, ולכן גם מסיבה זו, כל התלבטות בקשר לניסוחו צריכה לפעול לרעת המנסח ולא לרעת החוכרת ששטחה הופקע.
בסיכומו של דבר השופט הורה לרכבת לשלם לחוכרת כ-227,000 שקל בתוספת ריבית והצמדה משנת 2002 (מועד ההפקעה השנייה), ושכ"ט עו"ד בסך 27,000 שקל.
- ב"כ המבקשת: עו"ד דיני מקרקעין יורם תובל
- ב"כ המשיבה: עו"ד מקסים גריף
עו"ד ויקטור בן חיים
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין