מאז 1994 ובמשך 20 שנה ליווה פנסיונר צה"ל אדם אמיד וטיפל בענייניו הפיננסיים והאישיים ללא תמורה. לאחר מותו ב-2012 דרש העוזר ששכרו ישולם מתוך העיזבון על בסיס עשרות הסכמים שנחתמו בינו לבין המנוח. באחרונה קיבל השופט ארז שני את טענותיו.
לפני כ-5 שנים נפטר אדם והותיר ירושה בשווי 40 מיליון שקל. האיש, חשוך ילדים ואלמן, השאיר צוואה בה הוריש לאחייניו נכסים וכספים רבים. באותה צוואה הוא גם הורה שאחוז מסוים מעיזבונו ישולם לאדם ששימש כעוזרו האישי מאז 1994. הוראה זו זיכתה את העוזר בכ-9 מיליון שקל.
ב-2014 וללא כל קשר לצוואה הגיש העוזר תביעה נגד האחיינים היורשים בה דרש לקבל מתוך העיזבון שכר על העזרה שהעניק למנוח לאורך השנים, שכללה טיפול בנכסיו, ליווי לבדיקות רפואיות ואוזן קשבת.
העוזר הציג עשרות הסכמים עליהם חתם המנוח בהם הבטיח לו שכר של 6,500 שקל בחודש. לדבריו, השכר מעולם לא שולם לו והוא גם לא התעקש לקבל אותו בזמן שהמנוח היה בחיים כיוון שהכיר את אופיו וידע שמדובר באדם שלא אהב להיפרד מכסף.
הוא הוסיף כי בשנים האחרונות ולאחר ששניהם הגיעו להכרה כי השכר כנראה ישולם מתוך העיזבון, המנוח חתם במפורש על התחייבות שהוא יקבל את כל מה שמגיע לו, אף אם הדבר יקרה לאחר מותו. השניים סיכמו באותה התחייבות גם את תנאי ההצמדה והריבית.
היורשים, שהבינו כי אם תתקבל התביעה ההון שקיבלו יצטמצם משמעותית, ניסו להתנגד לה בכל טענה אפשרית.
טענתם המרכזית הייתה שהמנוח התכוון לכסות את חובו לתובע באמצעות הסכום הנכבד שהעניק לו בצוואה ובשום מקרה הוא לא התכוון שהוא יזכה לסכום נוסף תמורת עבודתו.
מעבר לכך הם טענו שההסכמים עליהם חתם המנוח מול התובע היו נגועים בעושק, טעות והטעייה. היורשים הסבירו שהמנוח היה "חלש מול חזקים" והיה נתון להשפעתו של התובע ולכן חתם על כל מסמך שהגיש לו.
עוד לדבריהם, אין פרופורציה בין הסכום החודשי הנקוב בהסכמים לבין הסיוע המינורי שלטענתם הוענק למנוח. טענה נוספת שהציגו הייתה שאין לכבד את ההסכמים מאחר שהם הוסתרו מהם.
הבטחות במקום כסף
אך השופט ארז שני מבית המשפט למשפחה בתל אביב דחה את טענות היורשים אחת לאחת.
השופט הבהיר שמסמכים רבים מוכיחים שבין התובע לבין המנוח הייתה הסכמה חוזית שלפיה שכרו ישולם לו מתוך העיזבון. "שוב ושוב הסכימו המנוח והתובע כי תשלום בחיי המנוח לא יהיה, אלא רק לאחר מותו" כתב השופט והוסיף שהתרשם כי המנוח היה אדם שהעדיף תמיד לתת הבטחות ולא כסף.
השופט ציין שהנתבעים לא הציגו תשתית כלשהי לטענה שהמנוח הוטעה או נעשק בידי התובע, ולהתרשמותו הוא היה צלול, מתפקד ומוקף בקשרים עצמאיים עם אנשים נוספים מלבד התובע.
עוד לדבריו, בשום מקום בצוואה לא כתב המנוח שהסכום שהוא מוריש לתובע בא במקום השכר עבור עבודתו, אף שהוא כן עשה כן ביחס ליורשים אחרים.
כמו כן, אין בסיס חוקי לטענת הנתבעים כי היה על התובע ליידע אותם על ההסכמים כתנאי לתקפותם. השופט ציין כי זו הייתה זכותם המלאה של המנוח והתובע להסתיר את יחסיהם מהיורשים.
באשר לגובה התשלום, השופט ערך חישוב אריתמטי וקבע שהתובע זכאי לסכום של 4,547,123 שקלים מתוך העיזבון.
הנתבעים חויבו בנוסף בהוצאות של 150,000 שקל.
- שמות הב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד אביגיל שיינין
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין