בית החולים הלל יפה חויב לפצות יולדת שסבלה מדימום מסיבי במהלך שבועיים לאחר הלידה. בפסק הדין נקבע כי הצוות התרשל כשלא בדק האם ברחמה של היולדת נותרו קרומי שליה.
תביעת רשלנות רפואית שהוגשה נגד בית החולים הלל יפה (שבבעלות המדינה) התקבלה לאחרונה. בית המשפט קבע כי היה על צוות בית החולים לבדוק האם נותרו קרומים ברחמה של היולדת. הכשל באבחון הוביל לכך שהיולדת סבלה מדימום מסיבי וכאבים בימים שלאחר הלידה ונותרה עם נכות נפשית.
התובעת סיפרה כי ביוני 2011, בהיותה בת 20, ילדה בבית החולים. לטענתה, צוות בית החולים התרשל בטיפול בה לאחר הלידה בכך שחלק מהשליה מהקרומים השלייתיים נקרעו ונשארו בתוך הרחם. מצב זה לא אובחן מיד לאחר הלידה, למרות שהתופעה ניתנת לאבחון בקלות על ידי בדיקת השליה והקרומים לאחר הלידה או על ידי בדיקת אולטרה-סאונד, שלא בוצעה.
חוות דעת רפואית שהגישה התובעת קבעה כי הירידה בערכי ההמוגלובין לאחר הלידה הייתה צריכה לאותת לרופאים כי היולדת סובלת מדימום מסיבי, מה שחייב בדיקות נוספות לאבחון הימצאות חלקי שליה.
לדבריה, כתוצאה מהיוותרות הקרומים היא סבלה במשך 10 ימים לאחר הלידה מכאבי בטן, דימומים ומתח נפשי. רק כשבועיים לאחר הלידה, לאחר שהדימומים והכאבים לא חלפו, הופנתה למיון גינקולוגי שם נמצאו קרומי שפיר בצוואר הרחם והם הוסרו. מאז לדבריה, היא נותרה עם נכות נפשית מה שמסב לה פגיעה בכל תחומי חייה.
בית החולים הגיש חוות דעת נגדית בה נטען כי אכן חלק מהקרומים נותרו ברחם של התובעת ונפלטו לאחר כשבועיים אך זאת מבלי שנגרם לה דימום משמעותי. הוא הדגיש כי לא נותרו ברחם חלקי שליה.
המומחה מטעם בית החולים הוסיף כי בחדר הלידה בודקים רק אם השליה שלמה ולא ניתן לדעת האם כל הקרומים נפלטו בשלמותם. זאת, מאחר שמדובר בשק דמוי בלון שהיה מלא בעובר ובנוזל, ולאחר שנפקע אין לו צורה אחידה ולא ניתן לדעת כמה ממנו נפלט וכמה נותר ברחם.
סטה מהפרקטיקה המקובלת
השופט יובל גזית מבית משפט השלום בתל אביב ציין כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי נותרו ברחמה חלקי שליה.
עם זאת, כפי שעולה מחוות דעתו של המומחה מטעם בית החולים, בחלל הרחם נותרו כן נותרו קרומים. השופט כתב כי מהספרות הרפואית עולה שלאחר הלידה יש לבדוק בין היתר את הקרומים. בית החולים הודה כי במקרה זה לא נעשתה כל בדיקה של הקרומים ובכך הוא סטה מהפרקטיקה המקובלת.
השופט הוסיף כי אין מחלוקת שלאחר הלידה הייתה ירידה בערכי ההמוגלובין של התובעת. נתון זה היה צריך להוביל את הרופאים לביצוע בדיקות נוספות, ובהן בדיקת קורמים או אולטרה-סאונד.
בנסיבות אלה רופאי הנתבע התרשלו כשלא ביצעו בדיקה של הקרומים על מנת לוודא שלמות יציאתם, או לפחות לנסות לוודא שלמותם, מה שהיה חוסך לתובעת את התסמינים מהם סבלה בימים שלאחר הלידה.
בהתאם לחוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט קבע השופט שבעקבות האירוע נותרה התובעת עם נכות נפשית בשיעור 7%.
השופט הטיל על התובעת אשם תורם מסוים מאחר שבימים שלאחר הלידה הופנתה פעמיים למיון אך בחרה שלא ללכת. בנסיבות אלה הוא קבע שחלק מהאשמה באיחור באבחון המצב מוטל עליה.
בסופו של דבר ולאחר ניכוי אשם תורם של 15% חויב בית החולים לפצות את התובעת ב-130,000 שקל בתוספת שכ״ט עו״ד בסך 30,400 שקל.
לקריאת פסק הדין המתוקן בתיק ת"א 6843-02-14
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד ערן אבנון
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין