לאחר שאחד השותפים נפצע קשה בשריפה שפרצה בעסק, ניהל השותף הנותר את העסק לבדו. בשלב מסוים, טענה אשת השותף הפצוע, שנכנסה בנעלי בעלה, כי מדובר בקיפוח בעלי מניות. ביהמ"ש הצדיק אותה, אבל רק חלקית.
ב-1998 לקשיים פרצה שריפה במטווח ירי בנתניה ואחד משני השותפים בו נפגע קשה. השותף, שסבל מכוויות בדרגה גבוהה לא יכול היה לתפקד, ובאותה תקופה, ניהל השותף השני את העסק בגפו.
לייעוץ בתחום המשפט המסחרי
עורך דין תאגידים
הניהול העצמאי המשיך כשש שנים בהן אשת השותף הפצוע – שבאה תחתיו כבעלת חצי מהמניות – כלל לא הייתה מודעת לנעשה בחברה. ב- 2005, בשל קשיים כלכליים, העביר השותף את המלאי והציוד של המטווח לחברה חדשה שייסד – תמורת חשבונית של כמיליון שקל.
בתביעה שהגישה האישה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב היא טענה כי מעשיו של השותף הפעיל מהווים קיפוח בעלי מניות.
לטענתה, הנתבע נהג בחוסר הגינות וניצל את פציעת בעלה כדי לעשות בחברה כבשלו תוך התעלמות מזכויותיה כשותפה וריקון החברה. בשל כך, היא טענה, כי היא זכאית למחצית מכל הכספים והנכסים שנטל הנתבע מהחברה, בכללם כספים שהעביר לעצמו ולבני משפחתו ומחצית התמורה הנקובה בחשבונית.
הנתבע טען, לעומת זאת, כי התובעת הודיעה לו שאינה מעוניינת להיות מעורבת בענייני החברה או להשקיע בתיקון נזקי השריפה שהביטוח לא כיסה. משכך, הוא נשאר לנהל את העסק לבדו ובמשך שנים נטל על עצמו את הסיכונים הכרוכים בניהול עסק שנקלע לקשיים. בשלב מסוים, הוא סיפר, כי התובעת ביטלה את ערבותה בבנק והוא נאלץ להזרים כספים מכיסו האישי. זה מה שהביא לבסוף לכך שנאלץ לפתוח חברה חדשה.
בכל מקרה, הוא טען, כי התובעת לא יכולה לטעון לקיפוח מניות מיעוט שכן בעלות ב-50% מהמניות אינה מיעוט. עוד הוא טען כי ביום המכירה היו לחברה חובות של 1.7 מיליון שקל, כך שלא נותר מהמכירה דבר.
גם התובעת אשמה
סגן הנשיאה, השופט איתן אורנשטיין הבהיר כי קיפוח אפשרי גם כשאינו מכוון כלפי בעל מניות מיעוט, וסבר כי הטענה הוכחה לפחות לגבי חלק מהמעשים של הנתבע.
השופט הסביר שהנתבע עצמו הודה כי ניהל את החברה לאורך שנים לבדו, מבלי שהתחשב בזכויות התובעת ולאחר שבדק הוצאה הוצאה מצא כי ישנם עשרות אלפי שקלים שהעביר הנתבע באופן שנחשב לקיפוח.
כך למשל, הנתבע לא הוכיח שכספים שהעביר לבני משפחתו היו בגדר משכורות לעובדים ואף נמצא שהפריש לעצמו ביטוח חיים, ביטוח מנהלים וקופות גמל גם בתקופה שבה כלל לא עבד בחברה. עוד התגלה כי הנתבע מימן הליכים משפטיים אישיים בכספי החברה.
משכך, פסק השופט שהתובעת זכאית למחצית מכל הכספים הללו. עם זאת, השופט קבע שהעברת המלאי והציוד לחברה החדשה לא הייתה בגדר קיפוח. השופט הסביר כי אף שבאופן עקרוני אין מקום לעשות דבר כזה ללא הסכמת בעלי המניות, במקרה הזה, מדובר בבעלת מניות שבמשך שנים לא התעניינה בחברה.
בהקשר זה השופט גם לקח בחשבון את התנהלות התובעת, שהפסיקה את הפעילות הכספית של החברה בבנק באקט חד-צדדי, דבר שחייב את הנתבע להיערך להמשך הפעלתה לבדו, תוך נטילת הסיכונים הכלכליים על עצמו. ויותר מזה, הוכח שמועד המכירה חובות החברה עלו על סכום התמורה, שאת מחציתה מבקשת התובעת.
בסיכומו של עניין השופט אורנשטיין קיבל את התביעה בחלקה והנתבע חויב בהוצאות של 12,500 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד רן רוטמן
- ב"כ הנתבע: עו"ד ראובן פרנקו
* עו"ד דב דוניץ עוסק במשפט מסחרי ובדיני תאגידים
הכותב לא ייצג בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין