בית המשפט למשפחה בתל אביב קיבל בקשה של בנות זוג להכרה באם הלא ביולוגית כהורה. המדינה התנגדה לבקשה בשל הנחיות שקובעות שיש להגיש אותה בתוך 90 יום מהלידה.
השופטת איריס אילוטוביץ׳ סגל דנה לאחרונה בשאלה האם ניתן לתת צו הורות פסיקתי שהוגש 5 שנים לאחר הלידה. את הבקשה הגישו בנות זוג שאחת מהן הרתה מתרומת זרע. השופטת קבעה שהאינטרס הציבורי, הזכות להורות וטובת הילד מחייבים את מתן צו והאם הלא ביולוגית זכאית להירשם כהורה מיום הלידה.
בנות הזוג, שחיות יחד משנת 2004, קיבלו החלטה להרחיב את התא המשפחתי ולהביא ילדים לעולם באמצעות תרומות זרע, מתוך כוונה לגדל יחד את הילדים שיוולדו. ב-2009 הרתה אחת מהן באמצעות תרומת זרע ונולדה להן בת. שנתיים לאחר מכן ניתן צו אימוץ שבמסגרתו האם הלא ביולוגית הוכרה כאמה של הילדה.
ב-2013 נולד להן ילד נוסף, מאותו תורם זרע ואם ביולוגית. ביוני 2018 הן הגישו בקשה ל״צו הורות פסיקתי״ שלפיו בת הזוג תוכר כהורה נוסף של הקטין, ללא צורך בתסקיר או בהליך משפטי נוסף.
המדינה התנגדה לבקשה והפנתה להנחיות היועץ המשפטי לממשלה מ-2015 שקובעות, בין היתר, כי הסכמה לצו הורות תינתן רק לגבי בקשות שהוגשו בתוך 90 יום מלידת הקטין ואחרי שהוגש תסקיר או חוות דעת של שרותי הרווחה.
המבקשות טענו בתגובה כי הקטין נולד לתא משפחתי בו הן מתפקדות כהורים ביחד ולחוד לכל דבר ועניין. הן ציינו שמרגע לידתו הוא יודע שיש לו שתי אימהות והוא קורא לשתיהן ״אמא״. לדבריהן, אי הכרה מלאה במעמדה המשפטי של האם הלא ביולוגית יפגע בזכויותיה הרגשיות, החברתיות והכלכליות.
הן הוסיפו שמתן הצו ייצור שוויון בין יחסי ההורות השוררים בפועל בינן לבין אחותו של הקטין. עוד לטענתן, תחולת צו ההורות ממועד הלידה עולה בקנה אחד עם טובת הקטין וזכות היסוד שלו ושל הוריו לחיי משפחה.
אין פסיקה עקבית
השופטת איריס אילוטוביץ׳ סגל ציינה כי במקרה זה עלתה באופן ברור כוונת המבקשות להקים תא משפחתי מאותה תרומת זרע, במטרה שהילדים יהיו אחים מבחינה ביולוגית. לדבריה, להתנהלות זו משקל רב והיא מצביעה על כך שמדובר בזוגיות אמיתית ובהסכמה ברורה להורות משותפת מה שמאפשר מתן צו הורות פסיקתי ללא צורך בהגשת תסקיר. השופטת העירה כי הדרישה להכנת תסקיר כ״אוטומט״ בכל מקרה לא הגיונית ומעמיסה שלא לצורך על שירותי הרווחה.
היא הוסיפה כי יש מחלוקת בפסיקה בשאלה האם צו הורות פסיקתי הוא דקלרטיבי, כלומר רק מצהיר על הורות שנוצרה ברגע הלידה, או שהוא מכונן את יחסי ההורות מכאן ואילך. היא הדגישה כי לעמדתה הכלל הוא שצו ההורות הוא לעולם דקלרטיבי ומקבע את מערכת היחסים שבין ההורה לילדו שקיימת כבר מיום הלידה. לדבריה, עמדה זו מתיישבת עם ההכרה בזכות להורות כזכות יסוד ועם טובת הילד.
היא הוסיפה כי למועד הגשת הבקשה לא צריך להיות משקל מכריע: ״הקטין מרגע לידתו מכיר את שני ההורים כהוריו לכל דבר ועניין, ומה נשתנה אם הוגשה התובענה כחצי שנה לאחר לידתו או שנה או שנתיים או ארבע שנים״.
בסיכומו של דבר נתנה השופטת צו הורות כמבוקש וקבעה שבת הזוג תירשם כהורה נוסף מיום הלידה. היא הוסיפה קריאה למחוקק להסדיר את הסוגיה לנוכח היעדר הפסיקה העקבית בעניין.
לא ניתן צו להוצאות.
לפסק הדין המלא בתיק 26379-06-18
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד מירב לוי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין