האם חתמה על תצהיר מתנה בו העניקה לאחד מילדיה "בית". האחים התווכחו אם מדובר בדירה או בבניין בן 4 קומות. בית המשפט הכריע
כשאת כותבת "בית", למה את מתכוונת? זו השאלה בה עסק בית המשפט למשפחה בתל אביב בתביעה שהגיש אדם נגד אחיו. לטענת התובע אמו המנוחה, שהייתה בעלים של בניין מגורים, העניקה בחייה לאחיו "בית" במתנה אך כוונתה הייתה לאחת הדירות בבניין. הנתבע כפר בפרשנות אחיו וטען שקיבל במתנה את הבניין כולו. למרות צוואה סותרת, השופט ארז שני קיבל את פרשנותו של הנתבע לנוכח השקעותיו המרובות בבניין.
הבניין נשוא התביעה נישא לגובה ארבע קומות ומכיל חמש דירות. באוקטובר 2011 חתמה בעלת הזכויות בבניין על תצהיר מתנה שאומר כי מלוא זכויותיה ב"בית" מועברות ללא תמורה לבנה, הנתבע. לאחר שהלכה לעולמה, בן אחר שלה התרעם על כך שאחיו קיבל את חלק הארי של העיזבון.
בתביעה שהגיש נגדו בספטמבר 2016 טען האח ה"מקופח" כי המתנה ניתנה לנתבע בעקבות השפעה בלתי הוגנת על האם, בזמן שהייתה במצב רפואי ונפשי לא תקין. בנוסף טען התובע שמשמעות המונח "בית" בתצהיר המתנה פירושו למעשה דירה אחת מתוך החמש, ולא הבניין בכללותו. יתר הדירות, לשיטתו, צריכות להיות מחולקות בין כל האחים.
מנגד טען הנתבע כי הבניין כולו הוענק לו במתנה והוא אף השקיע מיליוני שקלים בשיפוצו. לדבריו אימו הייתה צלולה עד יום מותה, הבינה היטב את משמעות התצהיר, ולא הופעלה עליה שום השפעה.
בצוואה העניקה רק דירה
השופט שני קבע שבהתאם ללשון התצהיר כפשוטו, הוענק לנתבע מלוא הבניין. יתרה מכך, אין מחלוקת שהוא השקיע בנכס סכומים ניכרים באופן היוצר אצלו הסתמכות. עוד הוא ציין כי לא הוכח שהנתבע גילה כלפי האם התנהגות מחפירה (עילה המאפשרת לנותן המתנה לחזור בו מהתחייבותו), ושמרגע פטירת האם נחשבת המתנה לסופית.
בתוך כך השופט דחה את ניסיון התובע לצייר את האם כמי שלא הבינה על מה היא חותמת. זאת בין היתר לאחר שמומחה מטעם בית המשפט הכריע שבתקופה הרלוונטית היא הייתה כשירה מבחינה קוגניטיבית.
השופט ציין שלתצהיר המתנה אמנם קדמה צוואה שהעניקה לנתבע דירה אחת בלבד, אלא שהאם הייתה רשאית לחזור בה ולהעניק לבנה את הבניין כולו.
"ניתן לקבוע כי קוגניטיבית לא רק הייתה המנוחה כשירה ליתן המתנה, אלא גם להבין מה היא נותנת – לאמור, הבניין ולא רק הדירה כפי שנזכר בצוואתה, שקדמה בשנים רבות למתנה", סיכם השופט.
לסיום ציין השופט שגם עורכת הדין שהחתימה את המנוחה על תצהיר המתנה צידדה בפרשנות ש"בית" פירושו בניין ולא דירה. "התרשמתי שהיא צלולה ויודעת בדיוק מה היא רוצה", העידה עורכת הדין.
לפיכך השופט קבע שאין מקום לבטל את המתנה והבניין כולו יישאר של הנתבע. אחיו, התובע, חויב לשלם לו 110,000 שקל הוצאות משפט.
- ב"כ התובעים: עו"ד אפרים דמרי
- ב"כ הנתבעים: עו"ד נתן-שמואל נחשון
עו"ד ספיר בן אליהו
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין