קוצב לב מיותר הושתל בחייל – בית המשפט הכיר גם בנכות נפשית

מאבקו של צעיר כבן 30 להכרה בנכות נפשית עקב רשלנות רפואית במהלך שירותו הצבאי לא נשא פרי מול משרד הביטחון, אך בית המשפט שוכנע כי הטיפול גרם לו גם להפרעות חרדה

בימ"ש השלום בחיפה קיבל את ערעורו של צעיר כבן 30, והכיר בנכות נפשית שנגרמה במהלך שירותו הצבאי. השופט אורי גולדקורן שוכנע שטיפול רפואי רשלני, שכלל השתלת קוצב לב שלא לצורך, גרם לא רק לנכות פיזית אלא גם להפרעות חרדה.

המערער התגייס בנובמבר 2007 ושירת כלוחם בחטיבת "כפיר". במהלך שירותו הוא אושפז בבית החולים "פוריה" לאחר שאובחנה אצלו "תסמונת הסינוס החולה" ובלבו הושתל קוצב לב. בהמשך הוא שוחרר מצה"ל עם פרופיל 21. ב-2014, לאחר הליכים שונים, משרד הביטחון הכיר בהשתלת הקוצב כטיפול רשלני, ובנכות רפואית בשיעור של 11%.

ב-2017, משרד הביטחון דחה את בקשתו להכרה בנכות נפשית, בנימוק שלא הוכח קשר סיבתי בין מצבו הנפשי לבין תנאי שירותו והטיפול הרפואי הרשלני.

על החלטה זו הוא עירער לבית המשפט וטען כי הוא סובל מדיכאון, חרדות, מתחים ומגבלות משמעותיות בתחום החברתי, הזוגי והמקצועי.

טענתו היתה כי מקור הסבל הוא בטיפול הרשלני שקיבל ב"פוריה", וכי לפני כן מעולם לא סבל מבעיה נפשית. לכן לשיטתו קיים קשר סיבתי של גרימה – ולחלופין של החמרה – בין הטיפול וניתוח השתלת הקוצב לבין מצבו הנפשי.

ערעורו התבסס בין היתר על חוות דעת פסיכיאטר, בה נקבע כי קיים קשר כזה בוודאות, לאור היעדר היסטוריה, ולנוכח משבר שחווה המערער כשגילה שכלל לא היה צורך בהשתלת הקוצב. עוד ציין הפסיכיאטר, כי המערער תיאר בפניו מצבי רוח ירודים, התקפי חרדה, פחד להיות לבד וחיפוש חומר באינטרנט על תקלות בקוצבי לב. 

לעומת זאת, משרד הביטחון הסתמך על חוות דעת נגדית ותיעוד מתיקו של המערער בקופת החולים, ובו תלונות משנות נעוריו על קשיי נשימה, דפיקות לב וכאבי בטן, וכן צוינו בו "אי שקט, מתח וחרדה".

רופא אינו פסיכיאטר

לאחר ניתוח חוות הדעת בעניינו של המערער, השופט גולדקורן שוכנע שעוד לפני גיוסו, סבל המערער מקצב לב מואץ, דופק מהיר וקוצר נשימה.

כאמור, משרד הביטחון ראה בתופעות אלו ביטוי להפרעת חרדה שהייתה למערער עוד לפני תקופת השירות, אולם השופט חלק על עמדה זו. "לא השתכנענו כי מהעובדה שנער בגיל העשרה פונה לרופא, עם הוריו או בלעדיהם, בתלונות על קוצר נשימה, יש כדי להעיד על קיומה של פגימה נפשית אצלו," כתב.

בהקשר זה השופט העיר כי השערה של רופא ילדים או רופא משפחה אינה מספיקה על מנת להוכיח הפרעות חרדה, וציין כי "אמנם הגברת דופק ונשימה מהירה מהווים חלק מהתסמינים של הפרעת חרדה, אולם הם עשויים אף להוות תסמינים של פגימות רבות אחרות."

בהמשך קבע השופט כי "מאחר וכל תופעות הדיכאון והחרדה שהתרחשו לאחר הטיפול הרפואי הרשלני ותוארו על-ידי המערער בהזדמנויות שונות, כאמור לעיל, קשורות לקוצב הלב שנותר בגופו, מתקיים קשר סיבתי-עובדתי של גרימה בין הפרעת החרדה לבין הטיפול הרשלני."

על כך הוסיף השופט שגם אם לא מדובר בקשר של גרימה, גרסתו של המערער בנוגע לדיכאון וחרדה לאחר השתלת הקוצב מעידה על קשר של החמרה בשיעור של 100%.

לאור זאת, השופט הורה על ביטול החלטת משרד הביטחון מ-2017.

המשרד ישלם למערער 10,000 שקל עבור שכ"ט עו"ד.

• ב"כ המערער: עו"ד אסף ברוך
• ב"כ המשיב: עו"ד נסרין ח'ורי (פרקליטות מחוז חיפה - אזרחי)

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין