הקבלן טען כי עבד במחלקת שיפוצים של החברה ופוטר שלא כדין. תביעת הפיצויים שהגיש נדחתה לאחר שנקבע כי יחסיו עם החברה היו עסקיים בלבד
שופטת בית הדין לעבודה בתל אביב, דגית ויסמן, דחתה לאחרונה תביעה של קבלן נגד חברה ממנה פוטר לטענתו. הוא ביקש לקבל פיצויים על פיטורים שלא כדין וזכויות סוציאליות נוספות. החברה, שעוסקת בין היתר בעבודות בינוי ושיפוצים, הכחישה את היותו עובד כשלדבריה התובע היה אחד מעשרות קבלני משנה שנתנו לה שירותי שיפוצים כנגד חשבוניות מס. נקבע כי העובדה שהתובע ניהל עסק עצמאי, העסיק עובדים, סיפק ציוד לעבודות השיפוצים ונתן שירותים גם לחברות אחרות, מעידה שהוא לא היה עובד של הנתבעת.
הנתבעת, מרזבית פלסטיקה בע"מ, עוסקת במגוון תחומים ובין היתר קיימת אצלה מחלקת ביצוע של עבודות בינוי ושיפוצים במבנים קיימים על בסיס מכרזים. התובע סיפק לה שירותים של עבודות גבס וגמר כקבלן משנה וכנגד חשבוניות מס, החל מאמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת ועד 2018.
ואולם, בתביעה על סך 1.5 מיליון שקל שהגיש נגד החברה ב-2018, התובע טען כי יש לראות בו עובד שלה. לדבריו, במהלך ההתקשרות רבת השנים עם הנתבעת הוא עבד עבור החברה באופן כמעט בלעדי. הוא ציין כי הנתבעת פיקחה על עבודתו, הכתיבה לו את מספר העובדים שעליו להביא לכל פרויקט, שילמה לו עבור כל פועל שהעסיק, וניכתה לו ימי היעדרויות.
לשיטת התובע, הוא היה רק "צינור להעברת הכספים" לעובדיו, כשבפועל הנתבעת היא זו שקבעה את כל התנאים גם לגביהם.
לטענתו, יחסי העבודה הסתיימו כשפוטר מהנתבעת שלא כדין, ללא שימוע והודעה מוקדמת. לפיכך הוא דרש פיצויי פיטורים, פיצוי על הפיטורים שלא כדין וזכויות מכוח משפט העבודה.
הנתבעת טענה מנגד שהתובע מעולם לא היה עובד שלה, אלא היה בעל עסק עצמאי ואחד מעשרות קבלני משנה שהעניקו לה שירותי בינוי שיפוצים. נטען כי לתובע היה שיקול לדעת אם לקבל פרויקטים, הוא העסיק עובדים משל עצמו ואף היו לו לקוחות נוספים שעבורם ביצע עבודות.
החברה הוסיפה כי התובע הוא זה שסיים את ההתקשרות עימה כשסירב באוקטובר 2018 לבצע עבודות שהציעה לו, בטענה שהמחיר שהוצע לו עבורן נמוך.
לא רק צינור
השופטת ויסמן דחתה את התביעה וקבעה שבין התובע לנתבעת לא היו יחסי עובד-מעסיק. התובע ניהל עסק עצמאי ובינו לבין הנתבעת התקיימו מסחריים שבמסגרתם שימש כקבלן משנה שלה.
השופטת הסבירה כי מסקנה זו נלמדת בין היתר מדו"חות רווח והפסד של התובע מהשנים 2010-2017, מהם עולה כי היו לו הוצאות משמעותיות של שכר עובדים שהעסיק ושל ציוד וסחורה שרכש עבור העסק. כמו כן, עדים מטעם התובע העידו שהוא היה ממונה עליהם בכל ההיבטים הרלוונטיים לקיומם של יחסי עובד-מעסיק, כגון קביעת שכרם, הסעתם לאתרי העבודה ואספקת ציוד.
בנוסף, עדים מטעם הנתבעת הסבירו שהעבודה במחלקת הביצוע מתבצעת באמצעות קבלני משנה ולא על יד שכירים. מכיוון שבכל פרויקט נדרש מספר משתנה של עובדים בהתאם לגודל העבודה, לחברה אין צורך בהעסקת עובדים קבועים והיא נעזרת בקבלני משנה לפי הצורך. השופטת קבעה כי מדובר בשיקולים עסקיים כלכליים לגיטימיים ולא בהתחמקות החברה מחובותיה כמעסיקה.
השופטת הוסיפה כי מעדות התובע עולה כי מעולם לא ביקש להיות עובד של הנתבעת, כך שאופי ההתקשרות היה מקובל על הצדדים. בנוסף, מהחשבוניות שהציג ניתן לראות שהעניק שירותים לחברות מסחריות נוספות.
בשולי הדברים ציינה השופטת כי לא הוכח שהתובע "פוטר", ובוודאי שלא פוטר שלא כדין.
התובע חויב בהוצאות בסך 20,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד אסתי עוקב
- ב"כ הנתבעת: עו"ד לפידור, כהן וסטביצקי
עו"ד גולן לוי
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין