בעקבות ההתקף הובהלה הצעירה לחדר מיון, אלא ששם ניתן לה טיפול רשלני שנגמר בשיקום בבית לווינשטיין. ניסיון המדינה להפיל את האחריות על מד"א נכשל
אם לשניים שחוותה התקף אסטמה חריף וקיבלה טיפול לקוי במרכז הרפואי לגליל בנהריה, אשר הפך אותה לסיעודית, תפוצה ב-4 מיליון שקל. הצעירה הגישה תביעת רשלנות רפואית נגד מד"א והמדינה, כבעלת בית החולים. במסגרת הליך גישור הסכימו הצדדים על סכום הפיצוי האמור, כשהשאלה שנותרה היא כיצד הוא יחולק בין הנתבעות. השופטת אילונה לינדנשטראוס הכריעה שבהתנהלות מד"א לא נפל רבב, ולכן הפיצוי ישולם במלואו על ידי המדינה.
הסיפור הדרמטי התרחש בשלהי 2014, אז הייתה התובעת – חולת אסטמה – כבת 36 וחודשים ספורים אחרי הולדת בנה הצעיר. בשעת בוקר מוקדמת היא חוותה התקף חריף וניידת טיפול נמרץ של מד"א הוזעקה לביתה שבעכו. מרישומי צוות מד"א עלה שהתובעת הייתה בהכרה מלאה, אך התקשתה לנשום ולהשלים משפט. היא פונתה למיון כשמצבה הוגדר "רציני".
הצעירה הועברה לחדר ההלם שם נמצאו מדדים חריגים כגון דופק של 157 לדקה. בהמשך הועברה לטיפול נמרץ שם אובחן אצלה נזק מוחי. לבסוף, כחודש וחצי לאחר קבלתה בבית החולים, הועברה התובעת לבית לווינשטיין להמשך שיקום. היא שהתה שם כשבעה חודשים עד שהשתחררה כשהיא מרותקת לכיסא גלגלים ובמצב סיעודי.
תביעת הרשלנות הרפואית שהגישה הצעירה הופנתה כאמור לגישור. באוקטובר 2021 הוסכם שהמדינה תשלם לצעירה פיצוי בסך 4 מיליון שקל, ושחלוקת האחריות בין הנתבעות תידון בהמשך.
לטענת המדינה, צוות מד"א התרשל בטיפול בצעירה. בין היתר נטען שהצוות בזבז זמן יקר בביתה של התובעת, במקום לפנותה מיידית לבית החולים. לשיטת המדינה היא ומד"א נחשבים ל"מעוולים במשותף", כך שחלוקת האחריות צריכה להיות 50-50.
מנגד טענה מד"א שהטיפול הרפואי שהעניקה לצעירה היה מיטבי, בהתאם לפרקטיקה המקובלת, ולפיכך אין לה אחריות כלשהי לנזקיה.
42 דקות קריטיות
השופטת לינדנשטראוס דחתה את שלל הטענות שהעלתה המדינה בניסיון להציג את התנהלות מד"א בסיפור כרשלנית.
כך למשל, המדינה טענה שהיה על הפרמדיקית של מד"א לתת לתובעת אדרנלין, בהתאם לפרוטוקול הטיפול. אלא שהשופטת ציינה שגם לדעת המומחה מטעם המדינה – מתן אדרנלין במצב של התקף אסטמה קשה נתון לשיקול דעת הצוות, ואיננו בגדר חובה.
אדרבה, כתבה השופטת, מדברי המומחה מטעם בית החולים עולה שמתן אדרנלין "מקפיץ את הדופק" ועשוי היה לסכן את התובעת. לפיכך, אין באי מתן אדרנלין משום רשלנות כלשהי.
גם את הטענה לפיה צוות מד"א השתהה שלא לצורך בביתה של הצעירה דחתה השופטת בשתי ידיים. "צוות מד"א פעל בקצב משביע רצון ובלא כל עיכוב, במטרה לייצב את מצבה של התובעת ולהביאה בהקדם האפשרי לבית החולים", הדגישה השופטת, תוך שתהתה מהו בדיוק אותו עיכוב אותו המדינה מנסה לייחס למד"א.
מנגד, קבעה השופטת, התנהלות בית החולים הייתה לקויה ורשלנותו הייתה משמעותית ומכרעת. מהרישומים עולה שעברו 42 דקות תמימות מרגע הגעת התובעת למיון – כשהיא "נחנקת והולכת להתעלף" כדבריה – ועד העברתה לחדר ההלם. גם מומחה המדינה אישר שאם היו מטפלים בתובעת מוקדם יותר, מצבה היה הרבה יותר טוב.
בנסיבות אלה קבעה השופטת שהאחריות לפיצוי התובעת מוטלת במלואה על המדינה, וכי מד"א אינה צריכה לשפות אותה.
המדינה חויבה לשלם למד"א הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד איאד מטאנס
- ב"כ המדינה: עו"ד פזית גלובינסקי
- ב"כ מד"א: עו"ד אסף אלרום ועו"ד יעל אברהם
עו"ד טל לביא
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין