חרף מצבו הסיעודי: צוואת המנוח תקוים

שופטת הגיעה למסקנה שמגבלותיו הפיזיות של המוריש לא שללו את כושרו הקוגניטיבי, ואישרה את המסמך בו נישל שתיים מבנותיו מעיקר רכושו

בית המשפט למשפחה בירושלים דחה לאחרונה התנגדות שהגישו אחיות לצוואת אביהן, במסגרתה נושלו מעיקר ירושתו למעט קבלת סכום כסף זניח. השופטת הילה גלבוע קבעה שלא הוכחו טענותיהן השונות של השתיים בדבר זיוף חתימת המנוח על הצוואה, היעדר כשירותו לחתום עליה או השפעה בלתי הוגנת שהופעלה עליו מצד הזוכים, שלושת ילדיו האחרים.

המנוח, אב ל-3 בנות ו-2 בנים, הלך לעולמו במאי 2021 בגיל 88. כשנה וחצי טרם מותו, באוקטובר 2019, הוא ערך את הצוואה שבמוקד ההליך - במסגרתה ציווה את עיקר רכושו לבניו ולאחת מבנותיו תוך נישול השתיים האחרות, המתנגדות - למעט הורשת 50 אלף שקל לכל אחת מהן. לאחר חתימתה הופקדה הצוואה אצל הרשם לענייני ירושה.

האחיות שנושלו מחלק הארי של העיזבון סירבו להשלים עם התוצאה, והגישו התנגדות לצוואה בטענה שחתימת אביהן עליה זויפה. לחלופין טענו השתיים שהמנוח לא היה כשיר להוריש, וכי סבל מהשפעה בלתי הוגנת מצד ילדיו-הזוכים. נטען בהקשר הזה שחייו היו תלויים בהם לחלוטין, מאחר שהם הסיעו אותו לטיפולי דיאליזה שלוש פעמים בשבוע.

מנגד טענו תומכי הצוואה שהיא נערכה כדין בפני שני עדים, שהמנוח היה צלול בשעת חתימתה, שלא התקיימו מבחני הפסיקה להשפעה בלתי הוגנת, ושטענת הזיוף הועלתה באופן סתמי ללא הוכחה. מכאן, לטענתם, שמדובר בצוואה תקפה שיש לקיים ככתבה וכלשונה.

"היה צלול, דיבר על פוליטיקה"

ואכן, השופטת גלבוע מצאה לנכון לדחות את כלל טענות ההתנגדות שהעלו האחיות. אשר לטענת הזיוף, אמנם הוגשה מטעם המתנגדות חוות-דעת גרפולוגית שלפיה ישנו סיכוי של 85% שחתימת המנוח זויפה, אך השופטת קבעה שהתובעים הצליחו להפריך אותה. היא אימצה בהקשר הזה את עדויות עורך הצוואה ועדיה, עורכי דין כולם, שלפיהן המנוח חתם על המסמך במשרדם כשהוא לבד.

אינדיקציה נוספת השוללת זיוף, כך השופטת, נעוצה בהפקדת הצוואה אצל רשם הירושה. למסקנתה טענת הזיוף אינה מתיישבת עם עדויות עורכי הדין שהיו נוכחים במעמד עריכת הצוואה ואישרו שהמנוח חתם בפניהם, וגם לא עם העובדה שהמנוח הפקיד בעצמו את הצוואה במשרדי הרשם.

אשר לסוגיית הכשירות, הגם שמומחה בית המשפט העריך כי "בסבירות גבוהה" המנוח לא היה צלול להוריש - השופטת מצאה לנכון לדחות את עמדתו. זאת, על סמך ראיות נגדיות כמו תסקיר עו"ס מ-2020 בו נרשם שהמנוח "צלול ומסוגל לקבל החלטות", כמו גם עדות רופא המשפחה שלו, לפיה היה צלול לחלוטין. "היה תענוג לטפל בו", סיפר הרופא, "דיבר איתי על פוליטיקה, על המשטרה".

לבסוף דחתה השופטת את טענת ההשפעה הבלתי הוגנת. נקבע כי אף שהמנוח היה סיעודי ותלוי בסיוע פיזי, עצמאותו ההכרתית חיפתה על כך. מסקנתה הייתה שלא הוכחה תלות "מקיפה ויסודית" של המנוח בזוכים על-פי הצוואה, או בידוד שלו מקרובי משפחתו האחרים. אדרבה, מעדות אחת המתנגדות עלה שהיא הגיעה לבקר את אביה מדי יום.

"התרשמתי כי המנוח ערך את צוואתו מתוך רצונו החופשי כשהוא כשיר ומבין את תוכנה, יזם את עריכתה והביע את רצונו המפורש והנחרץ בפני עורך הצוואה, וכי הוא זה שחתם על הצוואה בחתימתו והפקידה במשרד הרשם לענייני ירושה", סיכמה השופטת. היא הורתה על קיומה, תוך חיוב האחיות בהוצאות ושכ"ט עו"ד של 50 אלף שקל.

• ב"כ התובעים: עו"ד שרה זנו אמוראי
• ב"כ המתנגדות: עו"ד נועה הבדלה

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.