פרוייקט של סטודנט לעיצוב תעשייתי קיבל צו הריסה

הוועדה המקומית של עיריית חדרה החליטה שמדובר ב"בניין" שנבנה ללא היתר. אלא שהשופטת האמינה לסטודנט, שסיפר כי מדובר בקרון משוכלל שמטרתו לנוע ברחבי הארץ, וביטלה את הצו.

לעניין צווי הריסה וסנקציות אחרות, "בניין" אינו חייב להיות בניין אלא יכול להיות למשל גם אוטובוס שאינו זז ומשמש למגורים.   

לאחרונה נדונה בביהמ"ש לעניינים מקומיים בחדרה בקשה לביטול צו הריסה שהוציאה הוועדה המקומית לתכנון בעיר. הצו הודבק על "קרון" שחנה בחצר ליד בית, והבקשה הוגשה על ידי סטודנט לעיצוב (בעל הקרון) את הקרון ואביו (בעל הקרקע).

הסטודנט טען כי מדובר בפרוייקט שהחל כרעיון שהציג כמועמד ללימודי עיצוב תעשייתי ב"שנקר" – תכנית לבניית מעין קרון נגרר המיועד לשימוש בדרכים, ובו פטנטים ופיתוחים פרי מוחו. לאחר שהתקבל ללימודים ולאור המחמאות שקיבל על הרעיון, החל ליצור את המבנה, שבבוא העת עתיד לקבל רישוי ומספר מטעם משרד הרישוי. 

"כל הרעיון הזה זה התחיל כפרויקט ללימודים, משהו שאמור לאפשר איזשהו מעבר ממקום למקום בצורה יותר נוחה ממה שיש היום", כך העיד בביהמ"ש.

הוא המשיך וסיפר כי את הקרון הוא יוצר בסופי שבוע שבהם הוא שוהה בבית הוריו, שם הוא מזיז אותו מפעם לפעם, בהתאם למזג האוויר ולצרכי המקום (חיבורים לחשמל, מים וכו').

משפטית, המבקשים טענו שלא מדובר ב"בניין" אלא בקרון נגרר שבנייתו אינה טעונה הוצאת היתר בנייה. טענה זו התבססה על המבחנים שגובשו בבתי המשפט, ובהם מבחן הקביעות, השימוש והכוונה.

הוועדה-המשיבה טענה מנגד כי הקרון מהווה "בניין" לכל דבר ועניין, גם במצבו ה"סגור" וגם לאחר פתיחתו, כשהוא הופך ממבנה על גלגלים בשטח של 12 מ"ר למבנה בשטח של כ-50 מ"ר הבנוי מפנל בודד ונתמך על ידי מוטות מתכת כבסיס.

הועדה הפנתה בין היתר לפסיקה מן העבר שבה הוחלט כי קרוואנים המוצבים על גלגלים נחשבים בניינים כהגדרתם בחוק התכנון והבנייה.

עוד נטען כי העברת הקרון ממקום למקום בחלקות הסמוכות שבבעלות האב אינה אלא נסיון לחמוק מיסוד ה"קביעות" של המבנה.

לא יישאר באותו מקום

"צו הריסה מינהלי הינו מכשיר רב עוצמה אותו מסר המחוקק בידי רשויות התכנון והבניה. מדובר בצו המאפשר פגיעה בקניינו של אדם, ללא צו שיפוטי ובהליך מינהלי גרידא. מאחר שמדובר בסמכות מרחיקת לכת, חייבים המופקדים על ביצועה להישמר מפני הפעלתה שלא כדין", כתבה השופטת רקפת סגל מוהר בהחלטה שניתנה לפני כשבועיים.

במקרה הנדון, יישום מבחני בתי המשפט הובילו את השופטת למסקנה שלא מדובר ב"בניין".

בין היתר השופטת הפנתה ליסודות ה"קביעות" והכוונה, לפיהם יש לבחון כמה זמן עומד המבנה על תילו ומה היתה הכוונה בהקמתו.

השופטת התרשמה לחיוב מגרסתו של הסטודנט שנתמכה בתמונות וסרטונים, וכן בעדויות של אחד המרצים שלו במכללה ואף של יצרן קראוונים שהכין לו את האב-טיפוס לבקשתו. בעיקרו של דבר, היא שוכנעה כי לפחות נכון להיום מדובר בסיטואציה של בניית מבנה נסיוני למטרה עסקית או אחרת, שהמבקשים לא מתכוונים להשאיר אותה באופן קבוע בקרקע שאליה התייחס צו ההריסה.

בשולי הדברים השופטת הבהירה למבקשים כי אם במהלך הזמן יתברר שהתרשמותה הייתה מוטעית, ומטרת הבנייה היתה אחרת, כי אז הוועדה תנקוט נגדם בכל האמצעים העומדים לרשותה.

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בהחלטה

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין