האיש סירב להתפנות מדירת הירושה וטען כי הוא מתנגד לקיום צוואת האם ומעוניין לרכוש את הדירה מאחיו. בית המשפט קבע שסיכויי התביעה קלושים והוציא נגדו צו פינוי
בהחלטה שהותרה לפרסום לאחרונה השופטת מאיה לוי דחתה בקשה של אדם לצו מניעה זמני שימנע את פינויו מדירת הוריו, אותה ירש יחד עם 10 נוספים. הבקשה הוגשה במסגרת תביעה עיקרית בה התנגד המבקש לצוואת האם וטען כי רצתה להוריש את הדירה רק לארבעת ילדיה ולא לנכדים. השופטת העלתה תהיות בנוגע להתנהלות המבקש, שבעבר הסכים לקיום הצוואה, וכתבה כי לא השתכנעה שלדירה יש ערך סנטימנטלי עבורו כפי שטען.
ביולי 2016 ערכו ההורים צוואה הדדית לפיה כל אחד מהם מוריש את עיזבונו לצד שיוותר בחיים. הם קבעו שלאחר פטירת שניהם יחולק העיזבון בחלקים שווים בין כל הילדים והנכדים. במסגרת העיזבון נכללת דירת המגורים של ההורים בשווי מיליון שקל וכספים נזילים. האב נפטר ב-2018 והאם ב-2019.
בהסכמת כלל היורשים, כולל המבקש, ניתן באוגוסט 2019 צו לקיום צוואת האם ומונה מנהל עיזבון. בהמשך קיבל כל אחד מהיורשים 170,000 שקל במסגרת חלוקת הכספים הנזילים.
מנהל העיזבון פרסם את הדירה למכירה, ובמשך 10 חודשים לא צלחו הניסיונות למכור אותה. בתחילת ספטמבר 2000 הציעה אחת הבנות כי ארבעת ילדיה ירכשו את הדירה ב-970,000 שקל.
מספר ימים לאחר מכן, הודיע המבקש כי גם הוא מעוניין לרכוש את הדירה כנגד תשלום תמורה בסך 970,001 שקל ומנהל העיזבון הודיע על קיום התמחרות.
המבקש עתר לשהות בדירה במהלך החגים "לזכר ההורים ז"ל" וכן ביקש לדחות את מועד ההתמחרות לאחר החגים. ואולם, הוא לא התפנה מהנכס אחרי שהחגים הסתיימו וכשנה לאחר שניתן צו קיום הצוואה, הגיש לפתע בקשה לביטול צו קיום הצוואה, בטענה כי האב הפעיל לחץ והשפעה בלתי הוגנת על האם. עוד טען כי הוא נתן הסכמתו לצו קיום הצוואה ולמינוי מנהל העיזבון בשל מצבו הנפשי באותה תקופה והאבל על אובדן האם.
במקביל להתנגדות הוא הגיש בקשה לצו מניעה נגד פינויו מהדירה ומכירת הנכס עד להכרעה בהתנגדות. הוא טען כי אם יזכה בתביעה יקבל חלק גדול יותר בעיזבון ויוכל לארגן את הכסף הדרוש לרכישת הדירה שהיא לדבריו בעלת ערך סנטימנטלי עבורו.
מנהל העיזבון טען בתגובה שהמבקש פלש לדירה. הוא הבהיר כי אל מול ערך הסנטימנטליות הנטען קיימת זכותם של היורשים לקבל את חלקם בעיזבון ללא שיהוי.
ידע על הצוואה
השופטת הבכירה מאיה לוי מבית המשפט למשפחה בקריות דחתה את הבקשה. היא קבעה שסיכויי התביעה העיקרית, ההתנגדות לצו קיום הצוואה, נמוכים ביותר.
בנוסף היא לא השתכנעה שלדירה יש ערך סנטימנטלי למבקש וכתבה כי ככל שיזכה בהתנגדות לצוואה ניתן יהיה לרפא את הנזק באמצעות תשלום פיצויים כספיים מתאימים.
השופטת הוסיפה כי המבקש ידע על תוכן הצוואה עוד לפני מות אמו אך לא נקט בכל פעולה לשם בירור רצונה האמיתי של האם. כמו כן, הוא לא נתן הסבר מניח את הדעת לכך שלאחר מות האם הוא הסכים לקיום הצוואה וקיבל כספים נזילים ורכב.
עוד כתבה השופטת כי המבקש אינו נקי כפיים והוא טען במסגרת ההתנגדות לקיום הצוואה כי ידע עליה רק לאחר קבלת צו קיום הצוואה, אך בהמשך התברר כי הוא חתום על הבקשה למינוי מנהל עיזבון.
בסיכומו של דבר הורתה השופטת על פינוי המבקש מהדירה וחייבה אותו בהוצאות בסך 15,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק 26419-10-20
- ב"כ המבקש: עו"ד דורון רז
- ב"כ המשיבים: לא צוין
עו"ד שלום פינחס וייס
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין