במשך כ-16 שנה בעלי דירה בנשר חשבו שיש להם חנייה צמודה, עד שבאה שכנה וטענה כי החנייה רשומה על שמה בטאבו. "טעות משרדית" של החברה המשכנת תעלה לה בפיצויים.
בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את תביעתם של בני זוג מהיישוב נשר, שבמשך שנים חשבו שיש להם חנייה צמודה, עד שהתברר כי היא לא שייכת להם כלל, והכל עקב טעות של חברת "אחים שרבט חברה לבניין".
השופט דניאל פיש דחה את טענת החברה-הנתבעת וחייב אותה בפיצויים בסך 107,605 שקל. "אין מחלוקת כי התובעים נהגו בחנייה שהוצמדה להם מנהג בעלים משך שנים, ללא התנגדות ממאן דהוא. ברם, בגין טעות מצד הנתבעת 1, אותה חנייה לא הוצמדה לדירת התובעים כאשר נרשם בית משותף", כתב השופט.
התובעים רכשו את הדירה ב-1998 ממי שגר בה באותה עת, כאשר הזכויות בדירה כללו גם חנייה צמודה. בספרי החברה בצו רישום הבית המשותף החנייה אכן הוצמדה לדירה, והחברה התחייבה בשטר המשכנתא לרשום את החנייה במרשם המקרקעין, "כרשום בפנקסי הבתים המשותפים".
מאז שעברו לדירה הם השתמשו בחנייה לאורך כל השנים עד שבשנת 2014 פנתה אליהם שכנה המתגוררת בבניין סמוך ודרשה מהם להפסיק להשתמש בחנייה, בטענה שהיא שייכת לה בטאבו, ושאם לא יפסיקו היא תגיש נגדם תלונה במשטרה על הסגת גבול.
לאחר בירור העניין, התגלה שהחנייה הצמודה לדירתם הוצמדה בצו רישום הבית המשותף לדירה שבבעלות אותה אישה, שרכשה את דירתה בשנת 2013.
בשלב זה החלו התכתבויות שונות עם חברת שרבט וכן עם רשות מקרקעי ישראל, אך בסופו של דבר התובעים נאלצו להגיש תביעה, בה טענו כי הנתבעת סירבה לפצותם על איבוד החנייה.
מעבר לטענות נגדיות, החברה שלחה הודעת צד שלישי נגד רמ"י, בטענה כי הרשות אחראית לפחות כמוה לטעות ברישום, בעוד שהיא מנסה להציג את עצמה כ"חותמת גומי".
"התנערה שלא כדין"
השופט פיש הבהיר שלמעשה אין מחלוקת כי הטעות נעשתה על ידי הנתבעת, שהרי במכתב ששלחה לתובעים ב-2015 נכתב כי "החברה ערה לטעות שנעשתה בגינה לא הוצמדה בטעות חניה לדירת המתלוננים"... ונטען כי "הטעות היא טעות משרדית גרידא שלא נעשתה במכוון, אשר החברה מצרה עליה".
השופט אף שוכנע כי התובעים פעלו ללא לאות, פנו לנתבעת וכן לרמ"י, למשרד המשפטים ולנציב תלונות הציבור והכל במטרה שתתוקן אותה טעות. "למרבה הצער, הנתבעת 1 התנערה שלא כדין מתיקון הטעות או פיצוי התובעים", כתב.
בהמשך פסק דינו דחה פסק השופט כי כל הפיצוי ישולם על ידי החברה, ופטר את רמ"י מכל אחריות, לנוכח הסכם – "כתב שיפוי" – בינה לבין רמ"י, שלפיו במקרה של טעות, החברה המשכנת היא שתישא באחריות.
"כתב השיפוי נועד בדיוק למקרים מסוג זה, כאשר חלה טעות אצל הנתבעת 1, בעוד שהנתבעת 2 מאשרת את רישום הבית המשותף, לבקשת הנתבעת 1, ומתנה זאת בכתב שיפוי למקרה בו תחול טעות כלשהי כלפי אחד מרוכשי הדירות", הסביר השופט.
בכל הקשור לגובה הפיצוי, השופט קיבל את הערכתו של שמאי מטעם התובעים, שלפיה שווי החנייה עומד על 50,000 שקל. בנוסף לכך, הנתבעת חויבה לשלם לתובעים 7,605 שקל בגין החזר הוצאות חוות דעת שמאי, 25,000 שקל בגין בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם, ו-25,000 שקל בגין שכ"ט עו"ד.
- ב"כ התובעים: עו"ד בנימין קצוב
- ב"כ הנתבעת 1: עו"ד ערן צור
- ב"כ הנתבעת 2 (וצד ג'): עו"ד שני קליימן
עו"ד אבי ששו
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין