חקירה נגד בעל חברה שנחשד בהלבנת הון הובילה להקפאת חשבונות הבנק שלו. בנק הפועלים, שביקש לכסות הלוואות שנטלה החברה, ביקש להורות למדינה לשחרר לו את הכספים. בית המשפט בדק למי זכות חזקה יותר בכסף המוקפא – למדינה או לבנק?
בעל חברת "האחים טורי" נעצר בפברואר 2015 בחשד שביצע שורת עבירות, בהן הלבנת הון, זיוף וקבלת דבר במרמה, רישום כוזב במסמכי תאגיד וכן עבירות מסים שונות. במהלך החקירה שהתנהלה בעניין, הוקפאו חמישה חשבונות בנק של בעל החברה והחברה עצמה, בהם גם חשבון החברה בבנק הפועלים.
צרות משפטיות מול הבנק?
פנו ל-עו"ד דיני בנקאות
במרס 2015 שוחרר בעל החברה ממעצר בתנאים מגבילים, ובמסגרת דיון בבקשתו לשחרר את הקפאת החשבונות, הוא הגיע להסכמה עם המדינה שההקפאה תימשך עד לסיום החקירה, אך לא יאוחר מפברואר 2016.
אלא שבנק הפועלים התנגד להסכמה זו, וביוני 2015 פנה לבית המשפט השלום בירושלים בעתירה לביטול הקפאת הכספים בחשבון הבנק של החברה, על מנת לאפשר לו לקזז כספים המצויים בחשבון עם חובות החברה.
בעל החברה לא הביע כל התנגדות, וכעבור חודש, הסכימה המדינה לשחרר 83,000 שקל מתוך החשבון לטובת בנק הפועלים, אך סירבה לשחרר את היתרה, סכום של כ-350 אלף שקל.
בתגובה, טען הבנק כי כתוצאה מהקפאת חשבון החברה הוא נאלץ לבטל את מסגרת האשראי שלה, ומכאן שיש לו זכות לדרוש פירעון מיידי של ההלוואות שניתנו לחברה בסכום של כחצי מיליון שקל דרך קיזוז הכספים שנמצאים בפקדונות ותוכניות החיסכון שלה.
הבנק טען כי זכותו לקזז כספים מכח ההסכם עם החברה עדיפה על פני זכותה של המדינה לחלט (להחרים) את הכסף המצוי בחשבון שהוקפא.
המדינה השיבה כי ביטול ההקפאה יפגע באפשרותה לחלט את הכספים בתום ההליך הפלילי, וטענה כי זכותו ביתרת הכספים גוברת על זכות הבנק בהם, שכן הוא לא השכיל לשעבד אותה לטובתו.
זכות חלשה
השופטת ג'ויה סקפה שפירא הבהירה כי זכותו של הבנק תגבר על זכות החילוט של המדינה רק אם היא זכות קניינית (זכות בעלות, הזכות החזקה ביותר בין סוגי הזכויות). אלא שמעיון בהסכם בין הבנק לבעל החברה, עולה כי השיעבוד – שהופך את הזכות לפי החוזה לזכות של בעלות קניינית – הוטל רק על אותם פיקדונות שהמדינה כבר שחררה לבנק.
המשמעות היא, קבעה השופטת, שזכותו ביתר הכספים היא זכות חוזית, חלשה יותר מהזכות הקניינית, ואינה הופכת את הבנק לנושה מובטח. כלומר, לבנק יש זכות לקבל כספים מהחברה לכיסוי החוב, אך אין לו עדיפות על פני המדינה, שזכאית להחרים את הכספים לטובת האינטרס הציבורי ולשם כיסוי הנזק שנגרם עקב ביצוע העבירה הפלילית מצד בעל החברה, ככל שייקבע בתום ההליך הפלילי שהן אכן בוצעו.
כך, לבסוף, השופטת דחתה את עמדת הבנק וקבעה כי זכותה של המדינה גוברת על זכותו של הבנק. לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ המבקש: עו"ד דורון קורן
- ב"כ המשיבים: עו"ד ליאת בכור, עו"ד רס"ב משולם אהרון
* עו"ד ארז הימן עוסק בדיני בנקאות
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין