בית המשפט קיבל תביעה שהגישו בעלי הדירה נגד השוכרים וקבע כי עליהם לשלם את הפיצוי המוסכם. טענת השוכרים כי מימשו בעל פה את האופציה בהסכם להארכת תקופת השכירות נדחתה.
שוכרים שפינו דירה באיחור חויבו לאחרונה לפצות את המשכירים במלוא הפיצוי המוסכם בחוזה, 79,650 שקל. השוכרים טענו כי הודיעו בעל פה כי הם ממשים את האופציה ונשארים בדירה שנה נוספת אך השופט אודי הקר קבע שמימוש האופציה היה צריך להיעשות בכתב.
באוקטובר 2015 חתמו בעלי דירה בתל אביב עם בני זוג על הסכם שכירות לשנה. על פי ההסכם ניתנה לשוכרים האופציה להאריך את תקופת השכירות ב-12 חודשים נוספים, עד נובמבר 2017 בתנאי שימסרו למשכירים הודעה בכתב לפחות 90 ימים מראש.
בתום שנת השכירות נפגש המשכיר עם השוכרת בדירה והיא מסרה לו המחאות על דמי השכירות לשנה הבאה וחתמה על הסכם שכירות חדש, בנוסח שונה מעט מנוסח הסכם השכירות. בהסכם החדש קבעו הבעלים כי זכותם להביא את ההסכם לידי סיום עם מכירת הדירה.
בהמשך ולאחר שהבינו שהם לא מעוניינים בשינוי שנוסף לחוזה החזירו השוכרים את ההסכם למשכירים עם הכיתוב ״מבוטל״. המשכירים בתגובה ביקשו להחזיר להם את השיקים ודרשו כי יפנו את הדירה אך השוכרים סירבו וטענו כי הם נשארים מתוקף סעיף האופציה בהסכם הישן.
בעקבות תביעת פינוי שניהלו הבעלים נגד השוכרים הם פינו את הדירה באפריל 2017.
בעקבות זאת הגישו המשכירים תביעה נגד השוכרים וביקשו את הפיצוי המוסכם בחוזה עקב האיחור בפינוי.
לטענתם, השוכרים לא הודיעו על מימוש האופציה בכתב במועד הקבוע בהסכם השכירות ולכן זכותם לממש את האופציה פקעה. השוכרים גם ביטלו את ההסכם החדש ולכן היו חייבים לפנות את הדירה בנובמבר 2016.
השוכרים טענו מנגד כי הם אמנם לא מסרו הודעה בכתב על מימוש האופציה אך כן הודיעו בעל פה שהם רוצים להישאר שנה נוספת.
הם הסבירו כי ביטלו את ההסכם החדש כי מאחר שהתובעים החתימו אותם על הנוסח החדש בחוסר תום לב ומבלי להפנות את תשומת ליבם לשינוי.
בדייקנות ובקפדנות
השופט אודי הקר מבית משפט השלום בתל אביב קיבל את התביעה. הוא ציין כי אין מחלוקת שכתנאי למימוש האופציה להארכת תקופת השכירות היה על הנתבעים למסור הודעה בכתב, זאת לא עשו.
לדבריו, לשון ההסכם ברורה ונהירה והצדדים אינם חלוקים על פרשנותה. זאת ועוד, הנתבעים אף העידו כי הם משכירים בעצמם חמש דירות וכי הם בעלי ניסיון בתחום. ממילא בנסיבות אלה הם היו מודעים לחובתם לפעול על פי תנאי ההסכם.
השופט הדגיש כי על פי הפסיקה מי שעומדת לזכותו אופציה בחוזה "צריך למלא בדייקנות ובקפדנות אחר דרישות ההסכמיות למימושה". כמו כן, טענת הנתבעים כי הודיעו בעל פה על רצונם להאריך את תקופת השכירות לא הוכחה.
השופט סיכם כי מאחר שהנתבעים הפרו את ההסכם ולא פינו את הדירה בתום תקופת ההסכם עליהם לשאת בתשלום הפיצוי המוסכם בגין כל התקופה שמתום ההסכם ועד ליום הפינוי.
בסופו של דבר חויבו השוכרים לשלם למשכירים סך של 79,650 שקל בתוספת הוצאות בסך 1,450 שקל ושכ״ט עו״ד בסך 5,000 שקל.
- ב״כ התובעים: עו"ד יריב גוטמן
- ב״כ הנתבעים: עו"ד אסף הורניק
עו״ד אפרים כהן
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין