הרשקוביץ ואח' נ' שלף ואח'

תביעה לתשלום פיצוי מוסכם ופיצוי בגין נזקים עקב איחור בפינוי המושכר, 302,341 ש"ח סכומה.

רקע בתמצית:

1. התובעים, בני זוג, היו הבעלים של דירה ברחוב סמולנסקין 19 בתל אביב (להלן: "הדירה")

2. הנתבעים 1 ו- 2 (להלן: "הנתבעים"), שהיו בני זוג במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה, ביקשו לשכור את הדירה מהתובעים.

3. ביום 21.10.2015 חתמו הצדדים על הסכם שכירות לתקופה של שנה, החל מיום 15.11.15 ועד ליום 14.11.16 (נספח ב' לתצהיר התובעים, להלן: "הסכם השכירות").

4. הנתבעים 3 ו- 4 (להלן: "הערבים") חתמו כערבים על שטר חוב בסך 51,000 ש"ח, אותו מסרו הנתבעים 1 ו- 2 לתובעים בהתאם לסעיף 12 להסכם השכירות.

5. על פי סעיף 5.3 להסכם השכירות, ניתנה לנתבעים האופציה להאריך את תקופת השכירות ב- 12 חודשים נוספים – החל מיום 15.11.16 ועד ליום 14.11.17 בתנאים הקבועים בהסכם השכירות, ובלבד שעמדו בכל תנאי החוזה ומסרו לתובעים הודעה בכתב על כוונתם לממש את האופציה לפחות 90 ימים מראש. כן ניתנה לנתבעים האופציה להאריך את הסכם השכירות באותם תנאים לשנה נוספת (קרי: עד ליום 14.11.18).

6. אין מחלוקת, כי הנתבעים לא מסרו לתובעים הודעה בכתב על מימוש האופציה 90 ימים עובר לתום תקופת הסכם השכירות. לטענת הנתבעים הם מסרו לתובעים הודעה בעל-פה במועד ואילו לטענת התובעים לא נמסרה להם כל הודעה.

7. ביום 28.10.16 נפגש התובע עם הנתבעת בדירה ובפגישה זו מסרה לו הנתבעת המחאות עבור דמי השכירות לשנה הבאה (מיום 15.11.16 ועד יום 14.11.17) וכן חתמה על הסכם שכירות חדש, בנוסח שונה במעט מנוסח הסכם השכירות (נספח ה' לתצהיר התובעים, להלן: "ההסכם החדש"). בהסכם החדש, הוסף מנגנון הצמדה לדמי השכירות וניתנה לתובעים (לכאורה) זכות להביא את הסכם השכירות לידי סיום עם מכירת הדירה (סעיף 10 להסכם החדש). זכות זו לא עמדה לתובעים בהסכם השכירות הקודם.

8. הנתבע לא נכח בפגישה, שכן לטענת הנתבעים באותה עת הוא ישן בחדרו, והוא היה אמור לחתום על ההסכם החדש ולהשיבו לתובעים. התובע לא חתם על ההסכם והנתבעים החזירו את ההסכם לתובעים עם הכיתוב: "מבוטל". התובעים לא הפקידו את השיקים שנמסרו להם לתקופת השכירות הנוספת וביקשו להשיבם לנתבעים, אך אלו סירבו ליטול אותם לידיהם וטענו כי שיקים אלו מעידים על הסכמת הצדדים למימוש האופציה על פי הסכם השכירות המקורי.