הצליח לפנות את כלתו לשעבר מהדירה: ״לא מדובר במתנה״

בית המשפט למשפחה קיבל תביעת פינוי שהגיש אדם נגד אשתו לשעבר של בנו. בפסק הדין נדחתה טענת האישה כי התובע העניק לבני הזוג את הדירה במתנה

השופטת מורן ואלך-ניסן מבית המשפט למשפחה בפתח תקווה קיבלה לאחרונה תביעת פינוי והורתה לאישה להתפנות מדירת חמיה לשעבר. לאישה שלושה ילדים קטינים והוקצבו להם 90 יום למעבר. בהליך היא טענה שהתובע איש אמיד והעניק לבנו ולה את הדירה במתנה. השופטת קבעה שהנתבעת לא עמדה בנטל הכבד להוכיח את טענתה, ושהסכם שכירות שנחתם בין הצדדים תומך במסקנה הפוכה.

הנתבעת נישאה לבנו של התובע ב-2012 ונולדו להם שלושה ילדים (כיום בני 10,6 ו-4). בנובמבר 2015 נחתם הסכם שכירות בין התובע לבין בנו וכלתו במסגרתו נקבעה תקופת שכירות לשנתיים, עם אופציה להארכה לשלוש שנים. דמי השכירות הועמדו על 100 שקל לחודש.

בפברואר 2021 חל משבר ביחסי בני הזוג והבן עזב את הדירה. בינואר 2022 הם התגרשו אך האישה ממשיכה לגור עם הילדים עד היום בדירת הסב.

בתביעת הפינוי טען הסב כי הוא בעל הזכויות הבלעדי בדירה. הוא ציין כי ביקש לעזור לזוג הצעיר (בנו והנתבעת) ולכן אפשר להם לגור בנכס תמורת דמי שכירות סמליים.

לדבריו, הנתבעת מחזיקה בדירה שלא כדין, ללא הסכם שכירות תקף, ואף מבלי לשלם דמי שכירות ראויים כך שיש להורות לה לצאת מהדירה.

האישה טענה כי מדובר בסכסוך בינה לבין בעלה לשעבר שהתובע מבקש לקחת בו חלק ומנסה להזיק לה ולזרוק אותה ואת ילדיה לרחוב.

לשיטתה, הדירה נרכשה על ידי התובע עבורה ועבור בנו במתנה. לדבריה, בשל שיקולים שונים כמו חששו של התובע לרשום את הדירה על שם הזוג הצעיר עקב התמכרות בנו לסמים והימורים, הוא בחר להותיר את הרישום על שמו אך הצהיר בכל הזדמנות כי זו דירתם.

היא הוסיפה שהסכם השכירות הוא פיקטיבי ונועד לאפשר את רישום הילדים במוסדות חינוך הסמוכים לדירה.

בתביעה נגדית האישה דרשה להצהיר כי היא זכאית לחצי מהזכויות בדירה וכי יש לכלול אותה באיזון המשאבים בהליך הרכושי בינה לבין בעלה לשעבר.

גרסאות לא עקביות

השופטת מורן ואלך-ניסן קיבלה את תביעת הפינוי ודחתה את תביעת האישה לסעד הצהרתי. היא ציינה שאין מחלוקת שהדירה רשומה על שם התובע בלבד ושהנטל לסתור את המרשם הוא כבד. השופטת קבעה שהנתבעת לא עמדה בנטל. לדבריה, לא זו בלבד שהנתבעת לא הציגה מסמך התומך בטענת המתנה, בניגוד לחוק המחייב רישום בעסקאות מקרקעין, אלא שהתובע הציג מסמך סותר: הסכם שכירות בינו לבין בני הזוג.

השופטת הוסיפה שגרסאות הנתבעת לעניין קבלת הדירה במתנה לא היו עקביות והשתנו במהלך ניהול ההליך. כך למשל בכתב ההגנה היא טענה שהדירה נרכשה עבור בני הזוג עם נישואיהם אך בעדותה אמרה שהדירה ניתנה להם רק ב-2015.

זאת ועוד, הנתבעת נמנעה מלהביא עדים ואסמכתאות שיכלו לתמוך בגרסתה. היא לא זימנה לעדות אף אחד מהשכנים שלטענתה ידעו על ההבטחה לתת לה את הדירה במתנה.

בסופו של דבר קבעה השופטת שעל הנתבעת לפנות את הדירה בתוך 90 יום.

הנתבעת חויבה בהוצאות בסך 30,000 שקל.

לפסק הדין המלא בתיק 34483-10-21  

• ב״כ התובע: עוה"ד טל ליפר ואח'
• ב״כ הנתבעת: עוה"ד שרונה כחלון סעדה ואח'

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין