אביה של פושטת הרגל נפטר – הכונס רצה את תגמולי ביטוח החיים

חרף רישום התובעת כמוטבת בפוליסה נקבע שתגמולי הביטוח שייכים למעשה לאימה, לנוכח צוואה שהמנוח ערך לטובת האם. הכסף יישאר מחוץ להליך

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל לאחרונה בקשה של פושטת רגל להחרגת כספי ביטוח החיים שהתקבלו לאחר פטירת אביה ממצבת הנכסים העומדים לפירעון חובותיה. השופט נמרוד פלקס קבע שהצוואה שערך אביה של החייבת כ-8 שנים לפני פטירתו - בה ציווה את כל רכושו לרבות תגמולי הביטוח לאימה - גוברת על רישום בתו כמוטבת בפוליסה. משנקבע שכספי הביטוח שייכים לאם, הם ממילא לא קשורים להליך.

החייבת הוכרזה כפושטת רגל לפני כשנה ובית המשפט קבע שיינתן לה הפטר על החובות אם היא תשלם 32,000 שקל בפריסה ל-40 תשלומים. עוד נקבע שנכסים של החייבת שיתגלו לאחר המתווה האמור יוקנו לנאמנת.

האישה לא רצתה להתמהמה ופנתה אל הנאמנת בבקשה להקדים התשלום כנגד קבלת הפטר. הנאמנת הסכימה והסכום נפרע במלואו, אך ההפטר עצמו ניתן רק כעבור כ-3 שבועות. בתווך שבין פירעון החוב לקבלת ההפטר, אביה של החייבת נפטר.

בפוליסת ביטוח החיים שהייתה לו החייבת נרשמה כאחת המוטבים, מה שהקנה לה לכאורה בפטירתו סכום של 50,000 שקל.

הנאמנת טענה שבהתאם להסדר שקבע בית המשפט סכום זה שייך לקופת פשיטת הרגל.

לעומתה טענה החייבת כי זכאותה להפטר התגבשה במועד פירעון חובותיה, שהיה מבחינה כרונולוגית לפני פטירת אביה. בנסיבות אלה, אף בהנחה שכספי הביטוח שייכים לה, זכאותה להם התגבשה לאחר ההפטר באופן המחריג אותם מקופת פשיטת הרגל.

טענתה החלופית של החייבת הייתה שכספי הביטוח שייכים לאימה לנוכח הצוואה לטובתה.

"תפיסה ירושתית מרוככת"

השופט פלקס נתן בכורה לצוואה וקבע שכספי הביטוח שייכים לאם. הוא הסביר שקיימות שתי גישות בפסיקה בנוגע לשינוי מוטבים בפוליסת ביטוח באמצעות צוואה – הגישה "הירושתית" והגישה "החוזית-כלכלית".

בהתאם לגישה הראשונה יש לכבד את רצון המנוח ולחלק את כספי הביטוח בהתאם לצוואה. לעומת זאת, לפי הגישה החוזית-כלכלית יש לפעול בהתאם למנגנונים ברורים שאינם תלויים בהליכי קיום צוואה או ירושה, ולשלם את הכספים למוטבים הרשומים בפוליסה.

השופט נימק כי הגישה הדומיננטית כיום בפסיקה היא זו הירושתית, וליתר דיוק "ירושתית מרוככת", לפיה ניתן לשנות מוטבים בפוליסה באמצעות צוואה הנמסרת לאחר הפטירה אך לפני חלוקת כספי הביטוח. בהתאם לגישה זו הוא קבע שתגמולי ביטוח החיים של אבי החייבת שייכים לאימה, וכמובן שנכסי האם לא מוקנים לנאמנת.

אף שבקשת החייבת התקבלה, השופט דאג להבהיר כי טענתה שההפטר ניתן לה כבר במעמד פירעון החוב אינה מקובלת עליו. לדבריו, המועד הקובע ביחס למחיקת חובותיה הוא מתן ההפטר החלוט, שניתן לאחר פטירת האב. המשמעות היא שאם היה נקבע שכספי ביטוח החיים שייכים לחייבת – הנאמנת הייתה זכאית לחלט אותם.

עם זאת כאמור, נקבע שהכספים שייכים לאם.

• ב"כ החייבת ואימה: עו"ד אופיר בר-עם
• ב"כ הכונ"ר: לא צוין
• הנאמנת: עו"ד ענבל אלוש לוצאטו

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין