יעקב נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים ואח'

בקשת חייבת ואמה, שהוכתרה בכותרת "בקשה להחרגת כספים ממצבת נכסי החייבת". עניינה של הבקשה בסך של כחמישים אלף שקלים חדשים, להם זכאית לכאורה החייבת, בהיותה אחת המוטבים בפוליסת ביטוח שעשה אביה המנוח (להלן - "הפוליסה").

בהחלטת בית משפט זה הוכרזה החייבת פושטת רגל, ונקבע, כי תופטר מחובותיה ברי התביעה, ככל שתפרע ארבעים תשלומים חודשיים, בסך 800 ₪ כל אחד, וכן תפרע את חוב הפיגורים שהצטבר בתשלומיה החודשים עד מועד ההכרזה, וכן יוקנו לנאמנת נכסיה "הבלתי מוגנים" (לרבות סכומי כסף בחברות ביטוח), אף אם התגלו לאחר אישור המתווה האמור (פסיקתא מיום 16.12.21) (להלן - "ההפטר המותנה").

ביום 4.1.22 פנתה החייבת אל הנאמנת בבקשה להקדים את פירעון יתרת התשלומים החודשים בהם חויבה כאמור (באמצעות סכומי כסף שישלם אח החייבת), כנגד קבלת הפטר חלוט. בהתאם להנחיות מתמחה ממשרד הנאמנת הקדימה החייבת את פירעון הסכומים האמורים, כך שמלוא יתרת התשלומים נפרעה ביום 17.1.22.

ביום 22.1.22 נפטר אבי החייבת, וביום 9.2.22 פנתה הנאמנת אל בית משפט זה בבקשה למתן הפטר חלוט, נוכח הקדמת הפירעון האמורה, ובית המשפט נעתר לבקשתה בו ביום (להלן - "ההפטר החלוט"). אין חולק, כי החייבת לא גילתה לנאמנת את דבר פטירת אביה קודם למתן ההפטר החלוט.

לשם השלמת הדברים יאמר, כי המנוח הותיר אחריו צוואה מיום 18.6.14 (אשר קוימה בהחלטת הרשמת לענייני ירושה מיום 4.4.22), ובה ציווה את כל רכושו לאשתו - אם החייבת. בסעיף ג' לצוואה הובהר מפורשות, כי בגדרי הרכוש האמור באים אף כספי ביטוח החיים. יחד עם זאת, לא נטען, כי דבר הצוואה הודע לחברת הביטוח, ולפיכך הנחת המוצא לדיון היא, שהצוואה לא הובאה לידיעת חברת הביטוח טרם הפטירה.

המבקשות מנמקות בקשתן בשני נימוקים: האחד, עת פנתה אל הנאמנת בבקשה להקדמת הפירעון, ואף עת פנתה אל הנאמנת בבקשה שזו תפנה אל בית המשפט לשם קבלת ההפטר החלוט, לאחר הקדמת הפירעון, לא ידעה החייבת, כי היא מוטבת בפוליסה. בשים לב לכך שהחייבת פרעה את הסכומים אותם היה עליה לפרוע עוד קודם לפטירת אביה, היא הייתה זכאית לקבלת הפטר חלוט קודם לפטירת אביה. בנסיבות אלו, אף אם יקבע (בניגוד לעמדת החייבת), שמתוקף היותה מוטבת בפוליסה היא זכאית לתגמולי הפוליסה הרי, שסכום כסף זה אינו מוקנה לנאמנת. האחר, יש לפעול בהתאם לצוואת המנוח, חלף בהתאם לרישום המוטבים בפוליסה, אשר בוצע בידי המנוח עשרים שנים קודם לעשיית הצוואה.

הנאמנת מבקשת לדחות את בקשת החייבת ועיקר טענותיה הן, כי החייבת לא פעלה בתום לב, עת לא גילתה את דבר פטירת אביה, קודם להגשת הבקשה למתן הפטר חלוט. ההפטר מתגבש עם מתן צו ההפטר החלוט ולא במועד מוקדם יותר. כמו כן, ככל שהמנוח לא הודיע בחייו לחברת הביטוח על שינוי מוטבי הפוליסה, הזכות לקבלת תגמולי ביטוח החיים עומדת למוטבי הפוליסה, ובכללם החייבת, להבדיל מלזוכים על פי הצוואה. הכנ"ר תומך בעמדת הנאמנת.

דיון והכרעה

דין הבקשה להתקבל. מסקנה זו עומדת בעינה בין אם אניח, כי החייבת נהגה בתום לב ובין אם לא, שכן לטעמי הזכות לקבלת תגמולי הפוליסה נתונה לאם החייבת - הזוכה על פי הצוואה, ולא לחייבת.