הפיצוי ישולם ברובו על ידי חברת הבנייה שביצעה את העבודות, לאחר שהשופט שוכנע כי לא סיפקה אמצעי בטיחות מתאימים ולא פיקחה על עבודה נאותה בשטח.
בית משפט השלום בתל-אביב קיבל באחרונה את תביעתו של פועל בניין מסין שנפצע בתאונת עבודה ב-2006, ופסק לזכותו פיצויים בסך כ-637,000 שקל. מרבית הפיצוי הוטלה על חברת הבנייה "מצלאווי", לאחר שהשופט יובל גזית קבע כי התרשלה בכך שלא סיפקה סביבת עבודה בטוחה עם ציוד ופיקוח מתאימים לעבודה בגובה.
התביעה הוגשה נגד חברת ההשמה "רסידו מאגרי אנוש", שהיתה מעסיקתו של התובע, ונגד "מצלאווי", שביצעה את העבודות בשטח. בנוסף, התביעה הוגשה נגד מי שהפעיל את המנוף שפעל באתר, ונגד מעסיקתו ששלחה אותו לעבוד באתר ביום האירוע.
התובע – כיום בן 57 – סיפר שבמהלך העבודה עמד ליד מרפסת וחיבר ווים לארגז המחובר למנוף. בשלב מסוים, ללא כל התראה או תיאום עמו, המנוף הופעל והרים ארגז שפגע בו וגרם לו ליפול לרצפת האתר. הוא נפגע בראש, בגב ובצלעות, ונותרה לו נכות קבועה בשיעור של 53%.
לטענתו, רשלנות כל הנתבעות מתבטאת בין היתר בכך שהאתר לא היה בטיחותי, לא הונהגה שיטת עבודה בטוחה לעבודה בגובה, לא סופק לו ציוד מתאים (למשל רתמת בטיחות) ואף לא הדרכה או אזהרה כלשהי.
אל התביעה הצטרף המוסד לביטוח לאומי, שתמך בטענות התובע, וביקש להחזיר לו תגמולים ששילם לתובע בעקבות התאונה – מה שנקרא בשפה המשפטית "תביעת שיבוב".
"רסידו" טענה שכחברת כח אדם, היא הסתמכה על מצגיה של חברת הבנייה, האחראית לנקיטת אמצעי בטיחות נאותים, בעוד שהיא אמונה על התנאים הסוציאליים, ואינה יכולה להיכנס בנעלי "מבצע הבנייה" ובעל השליטה בפועל על העובדים.
חברת הבנייה "מצלאווי" טענה כי לא נהגה ברשלנות כלשהי, וכי האחריות למקרה רובצת על כתפיו של התובע, או על מפעיל המנוף ומעסיקתו.
מפעיל המנוף ומעסיקתו טענו שהמפעיל התנהל ללא רבב, וכי יש להטיל את האחריות על הנתבעים האחרים.
לא ביצעה תחקיר
בעיקרו של דבר, השופט גזית שוכנע כי חברת הבנייה לא סיפקה לתובע אמצעי הגנה, ואף לא ברור אם ניתנו הדרכות. לעניין זה השופט כתב כי "אף אם ניתנו הדרכות בטיחות היה על הנתבעת וגורמיה לפקח ולדאוג כי ההוראות מיושמות בשטח הלכה למעשה. עת הנתבעת טוענת להתרשלות כה חמורה של התובע ושאר הפועלים במקום, הרי ברי כי לא פיקחה על יישום ההוראות אותן כביכול הנחילה להם".
בתוך כך השופט ביקר את חברת הבנייה על כך שלא תחקרה את האירוע, והעיר כי עצם ההימנעות מלבצע בדיקה כאמור, מעלה את החשש שמא מנסה להסתיר פגמים בהתנהלותה.
בנוגע לחברת ההשמה (הנתבעת הראשונה), השופט החליט לייחס לה 10% מן האחריות בלבד, שכן גם היא היתה צריכה לוודא שעובדיה עובדים בסביבה בטוחה.
לעומת זאת, השופט דחה את התביעה נגד המנופאי ומעסיקתו, לאחר שקבע כי לא הוכח שהמנופאי התרשל, אלא רק האתת שהיה החוליה המקשרת שאמורה לתאם בין המנופאי לבין התובע.
בתוך כך השופט החליט לייחס לתובע 10% מן האחריות לתאונה, כיוון שלא נזהר מספיק.
את נזקי התובע העמיד השופט על סכום של 637,200 שקל בגין הפסדי השכרות, כאב וסבל, הוצאות רפואיות (חלק מהסכום ישולם למוסד לביטוח לאומי). 90% מהסכום ישולם על ידי חברת הבנייה, ו-10% על ידי חברת ההשמה. באותו יחס, הנתבעות חויבו לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 38,550 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים מצוינים בפסק הדין
עו"ד ענת אשכנזי
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין