יזמית ביקשה לנצל את מלוא זכויות הבנייה אך ועדת התכנון הגבילה את מספר הדירות בנימוק שצריך להתחשב גם בסביבה. בית המשפט אשרר את החלטתה
בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה דחה לאחרונה עתירה מנהלית שהגישה יזמית תמ"א 38 לביטול החלטת ועדת התכנון המגבילה אותה בהיקף הבנייה מבחינת מספר הקומות והדירות. היזמית ביקשה להקים בניין עם 8 קומות ו-15 דירות, אך הוועדה הגבילה אותה ל-6.5 קומות ו-13 דירות בלבד תוך שהבהירה כי מתן זכויות הבנייה במלואן לפי תמ"א נתון לשיקול דעתה ואינו בגדר זכות מוקנית. סגנית הנשיא בטינה טאובר אישרה את החלטתה.
העותרת, "יוזמה אלונים תכנון ניהול וביצוע בע"מ", הגישה בדצמבר 2018 בקשה להיתר בנייה בקשר לפרויקט תמ"א 38 בשכונת כרמליה בחיפה. המדובר בהריסת בניין מגורים ישן ברחוב רחל והקמת אחד חדש בן 8 קומות ו-15 דירות. בשל שיקולי סביבה הוועדה המקומית אישרה 6.5 קומות ו-13 דירות בלבד, והיזמית הגישה ערר על החלטתה.
בסוגיית הקומות קבעה ועדת הערר ש-6.5 קומות זה המקסימום האפשרי לפי תמ"א 38, ואין הצדקה לסטות מכך. גם בנושא הדירות הסכימה ועדת הערר לקודמתה, תוך שהבהירה כי קביעת מספרן הינה פררוגטיבה של הוועדה המקומית המכירה את האזור בו מתוכננת הבנייה.
היזמית לא השלימה עם ההחלטות והגישה בנובמבר האחרון את עתירתה לבית המשפט. בסוגיית הקומות טענה היזמית שיש להתיר לה לבנות יותר מ-6.5 קומות לצורך רווחת הדיירים. לטענתה, בבניין סמוך אישרה הוועדה בקשה דומה ואין סיבה שהיא תופלה לרעה. אשר למספר הדירות הסבירה היזמית שמכוח תמ"א 38 ניתן לאשר לה לבנות 17 דירות, מקל וחומר יש להתיר לה לבנות 15 דירות.
לעומתה טענו ועדת הערר והוועדה המקומית כי החלטותיהן מקצועיות ואינן חורגות ממתחם הסבירות, כך שעל בית המשפט להימנע מלהתערב בהן. עוד נטען כי ליזמית אין זכות מוקנית לקבלת מלוא תמריצי תמ"א 38, וכי לוועדה המקומית שיקול דעת האם לתת היתר בנייה למבוקש או לא, תוך איזון בין אינטרס חיזוק המבנה מפני רעידות אדמה לבין השפעת הבנייה המוצעת על הסביבה.
"שיקולים תכנוניים טהורים"
השופטת טאובר הסבירה שבית המשפט לעניינים מינהליים לא יתערב בקלות בהחלטות מוסדות התכנון, בהיותם הגורמים המקצועיים בעלי הידע והמומחיות בנושא תכנון ובנייה. ואכן, כתבה השופטת, "מעיון בהחלטת ועדת הערר נראה כי השיקולים אשר הנחו את הוועדה הנם שיקולים תכנוניים טהורים" שאין מקום להתערב בהם.
כך, בעניין הקומות קבעה השופטת כי החלטת הוועדה שלא לאשר בנייה של מעבר ל-6.5 קומות הינה סבירה, בפרט כשהנימוק היחיד שהעלתה היזמית לבקשתה הינו "רווחת הדיירים".
גם בשאלת מספר הדירות סמכה השופטת את ידה על עמדת הוועדה. היא הסבירה שהתמ"א החלה על האזור מגלמת את מספר הדירות המקסימלי שניתן לאשר במגרש, וכי הסמכות לאשר את מספר הדירות שייבנו בפועל נתונה לוועדה המקומית שמכירה את האזור.
לסיום דחתה השופטת את טענת היזמית לקיומה של אפליה לכאורה ביחס לפרויקט בנייה שכן. היא הבהירה שלא כל תוספת שאושרה בפרויקט פלוני ניתן ליישם בפרויקטים אחרים, וכי הנסיבות באותו בניין שונות כך שאין להשוות בין המקרים.
בסופו של יום העתירה נדחתה והיזמית חויבה בהוצאות של 20 אלף שקל.
- באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד יהושע (שוקי) ג'אנה
עוסק/ת ב-
תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין