אחרי שהמשא ומתן לא הניב תוצאות פנו הדיירים לחברה אחרת. בית המשפט קבע שהם נהגו בתום לב וכי המסמך, שממילא רק חלק מהדיירים חתמו עליו, היה רק בסיס להידברות ולא חוזה מחייב
בית משפט השלום בתל-אביב דחה לאחרונה תביעה של יזם בנייה לפיצויים של יותר מ-1.5 מיליון שקלים מבעלי דירות בבניין ברמת השרון שלטענתו הפרו הסכם תמ"א 38 כשהתקשרו לבסוף עם חברה אחרת. השופט רונן אילן קבע כי בין הצדדים לא נכרת הסכם מחייב נוכח התנגדות נחרצת של שניים מבעלי הדירות והיעדר פרטים קריטיים לגבי העסקה. בנוסף, ובניגוד לטענת היזם, הם ניהלו את המשא ומתן מולו בתום לב ובשקיפות מלאה. היזם חויב בהוצאות של 60,000 שקלים.
במהלך 2014 התקיימו בין היזם לבין בעלי הדירות מגעים לקידום שיפוץ חיצוני בבניין אבל בהמשך הוא הציע להם להפוך את הפרויקט לתמ"א 38 וב-2015 העביר להם נוסח ראשוני של הסכם שעליו חתמו 7 מתוך 9 בעלי דירות. במשך כשנה מאז התנהל בין הצדדים משא ומתן אבל בשלב מסוים הוא הופסק, בין היתר בשל התנגדות נחרצת מצד חלק מבעלי הדירות ליזם שלשיטתם לא מנוסה בתחום.
ב-2017 נודע ליזם שבעלי הדירות חתמו על הסכם לפרויקט תמ"א 38 הריסה ובנייה עם חברה אחרת והוא הגיש נגדם תביעה לאכיפת ההסכם שנכרת איתו אבל היא נמחקה. בפסק הדין קבע בית המשפט כי ההסכם לא כלל תנאים ברורים והיווה בסך הכל בסיס להמשך המשא ומתן.
חצי שנה לאחר מכן הגיש היזם תביעה נוספת, הפעם הוא תבע מבעלי הדירות פיצויים של כ-1.5 מיליון שקלים על הנזקים שנגרמו לו בשל הפרת ההסכם וההתנהלות חסרת תום הלב מצד בעלי הדירות במשא ומתן, בהם הפסד רווחים, שעות עבודה והוצאות קידום.
הנתבעים ביקוש לדחות את התביעה תוך שהבהירו כי כלל לא נכרת הסכם שיכלו להפר שכן כפי שכבר נקבע, המסמך שנחתם על ידי חלקם נועד רק לקידום משא ומתן. הם טענו כי נהגו בתום לב מלא והיו רשאים להתקשר עם חברה אחרת אחרי שהמשא ומתן הופסק.
כבר הוכרע בהליך הקודם
השופט רונן אילן קבע כי לאור ממצאי פסק הדין הקודם היזם מושתק מלטעון שהמסמך מ-2015 היה הסכם מחייב. מעבר לזה, לא כל בעלי הדירות חתמו עליו והתובע היה מודע להתנגדות שלהם כבר בתחילת הדרך והמשא ומתן בין הצדדים המשיך עוד זמן רב לאחר מכן.
עניין נוסף הוא שהמסמך נוסח בכלליות ולא כלל פרטים מהותיים כמו תוכניות בנייה, פרטי העבודות, לוחות הזמנים ועוד. בנוסף, הנתבעים אפילו קיבלו במסגרתו את הזכות לפנות לקבלת הצעות נוספות מקבלנים אחרים.
השופט ציין כי אף שלא מדובר בהסכם מחייב ניתן היה לחייב את התובעים בפיצויים לו היו נוהגים בחוסר תום לב במשא ומתן. אלא שאלה לא פני הדברים שכן התובע היה מודע מלכתחילה לסיכון הטמון בהשקעת משאבים בקידום העסקה נוכח ההתנגדות של חלק מהדיירים. "בסופו של יום, זה טבעו של משא ומתן שעיתים מסתיים בכריתת הסכם ולפעמים לא", נכתב.
לבסוף השופט ציין בהערת אגב כי גם אם טענות התובע היו מתקבלות הוא לא הוכיח את הנזקים להם טען למעט הוצאות הקידום. לפיכך התביעה נדחתה והתובעים חויבו בהוצאות של 60,000 שקלים.
- ב"כ התובעים: לא צויין
- ב"כ הנתבעים: עו"ד גיא אלוני ממשרד פישר בכר חן וול אוריון ושות'
עו"ד גיא יקותיאל
עוסק/ת ב-
תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין