אם צפתה בבנה מת לנגד עיניה בתאונה. האם היא זכאית לפיצוי על הפגיעה הנפשית שנגרמה לה כתוצאה מכך? בימ"ש השלום השיב בשלילה, כיצד הכריע המחוזי?
התאונה המחרידה התרחשה בינואר 2008. האם ובנה בן החמש נסעו יחד באוטובוס לגן הילדים. כשהתכוננו לרדת בתחנה, נלכד הילד בין דלתות היציאה, לא הצליח לרדת ונגרר אל מותו כשהאוטובוס החל בנסיעה.
לכתבוץ נוספות בנושא:
כשנתיים לאחר האירוע הטראגי הגישה האם תביעה נגד נהג האוטובוס וחברת הביטוח "איילון" בבית משפט השלום בהרצליה.
התביעה נסמכה על ההלכה שלפיה בתנאים מסוימים, קרוב משפחה שנפגע בנפשו בעקבות אירוע טראומתי - זכאי לפיצוי.
האם טענה כי מצבה הנפשי בכי רע, היא סובלת מדיכאונות, התנתקויות ופוסט-טראומה ואף אושפזה למשך תקופה באשפוז יום פסיכיאטרי.
בשלב מאוחר יותר הוסיפה האם, כי היא גם נפגעת ישירה כיוון שנפגעה נפשית בעת שנאלצה לחלץ את בנה המת מתחת לגלגלי האוטובוס ולבצע בו החייאה.
ביהמ"ש דחה את חלק הארי של התביעה, אולם החליט לפסוק לאם פיצוי של 20 אלף שקל על הנזק הלא ממוני שנגרם לה עקב חילוץ בנה המת. שני הצדדים הגישו ערעורים לביהמ"ש המחוזי בתל אביב.
האם טענה כי המומחה מטעם ביהמ"ש ייחס לה נכות נפשית נמוכה יותר מנכותה בפועל וכי נכות זו נגרמה גם בשל מעורבותה בפעולת החילוץ.
לטענתה, אין להבדיל בין מי שנפגע בנפשו עקב תאונה לבין מי שנפגע פיסית, רק משום שאת הפגיעה הנפשית אי אפשר להוכיח בראיות.
הנהג וחברת הביטוח טענו שהאם לא זכאית לפיצוי, כיוון שלפי ההלכה רק מי שנפגע בנפשו באופן קיצוני מוכר כנפגע עקיף, ואילו האם סובלת מפגיעה נפשית קלה בלבד. עוד נטען, כי טענת הפגיעה הישירה בשל החילוץ, נטענה בהליך הקודם בשלב כה מאוחר, שכלל לא היה מקום לדון בה.
הם גם ביקשו לבטל את הפיצוי שנפסק לאם, כיוון שלטענתם, פסיקתו סותרת את הממצא החד-משמעי שהיא לא הוכיחה שהנזק הנפשי שלה נגרם בעטיו של החילוץ.
אין נזק נפשי חמור
השופטת יהודית שבח, סגן הנשיאה יצחק ענבר והשופט שאול שוחט החליטו לדחות את שני הערעורים.
השופטת שבח הבהירה שלפי ההלכה הפסוקה, אדם שנפגע נפשית בשל התוודעות לאירוע טראומתי זכאי לפיצוי כנפגע עקיף רק בהתקיים ארבעה תנאים:
הוא קרוב משפחה מדרגה ראשונה, הוא התרשם ישירות מהאירוע הטראומתי, ההתרשמות אירעה בסמוך למקום ולזמן האירוע והנזק הנפשי שנגרם לו חמור. ממש חמור. כזה ששולל תפקוד.
בעניין המערערת, הוכח שהיא מתפקדת ומצליחה לעבוד, היא לא חולת נפש והיא לא סובלת מנוירוזה. ולכן, משלא ניתן לפרוץ את גדר ההלכה – המערערת לא זכאית לפיצוי כנפגעת עקיפה.
בעניין הפגיעה הישירה, קבעה השופטת, כי כטענת הנתבעים, טעה בימ"ש השלום שהתייחס לטענת המערערת שזכרה לא עלה בכתב התביעה שהגישה.
עם זאת, קבעה השופטת שבח שהפיצוי שנפסק למערערת יעמוד על כנו: המערערת אמנם לא הצליחה להוכיח שפעולת החילוץ היא שגרמה לנזקיה הנפשיים, אך יחד עם זאת, אין ספק שההשתתפות בחילוץ הבן המת גרמה לה צער, כאב וסבל. אלו הם נזקים לא ממוניים שבית המשפט מוסמך לפסוק גם ללא הוכחות. הערעורים נדחו ללא הוצאות.
* עו"ד יקי רנד עוסק בדיני נזיקין.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין