ת"א 25036-06-10 פלונית נ' פלוני ואח'

מבוא

1. לפניי תביעת התובעת, ילידת 1971, בגין נזקי נפש שנגרמו לה, לטענתה, לאחר שבנה א' ס' ז"ל (להלן: "המנוח") נהרג בתאונה שארעה ביום 8.1.08 (להלן: "התאונה). עסקינן ב"תאונת דרכים", כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). התביעה הוגשה כנגד נהג האוטובוס ומבטחת השימוש בו.

אביא להלן את טענות התובעת בכתב תביעתה:

"1. התובעת, ילידת 1971, מגישה תביעה זו בגין נזקי נפש שנגרמו לה לאחר שבנה, א' ס' ז"ל (להלן: "המנוח") נהרג לנגד עיניה בתאונת דרכים מחרידה ביום 8.1.2008.

2. המנוח נהרג בתאונת דרכים האמורה ברדתו יחד עם התובעת מאוטובוס בו נסעו. דלתות האוטובוס נסגרו על המנוח וזה נגרר אל מתחת גלגלי הרכב.

התובעת, היא אימו של המנוח, עמדה אותה עת בסמוך והבחינה באסון המחריד המתחולל לנגד עיניה. מיותר לציין את סערת הנפש הקשה שפקדה אותה בדקות שלאחר מכן, עת נסתה לטפל בבנה המוטל על הכביש, זאת עד אשר פונה בניידת טיפול נמרץ לבית חולים "וולפסון" (להלן: "התאונה").

...

6. התובעת תטען כי התאונה ארעה עקב שימוש בכלי רכב מנועי, וגרמה לה נזקי גוף כמשמעם בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, וזאת, בין היתר, עקב היותה עדה ישירה למותו הטראגי של בנה היקר, ולפיכך אחראים הנתבעים ו/או מי מהם לפצותה על נזקיה.

התובעת תוסיף ותטען כי יש לראות בה חלק ממעגל הנפגעים ו/או הזכאים לפיצוי מאת הנתבעים על פי הוראות חוק הפלת"ד.

7. האסון הכבד אשר פקד את התובעת לנגד עיניה וההבנה כי פציעתו של בנה הסתיימה במוות הותירו בתובעת נזקי נפש קשים ביותר.

מאז יום התאונה עברו חייה של התובעת טלטלה עזה. זכרונות אירוע התאונה פוקדים אותה יום יום ושעה שעה, התובעת סובלת מסיוטים קשים, קשיים בתפקוד הנורמטיבי, הפרעות בשינה ובתאבון והיא שבה ומשחזרת שוב ושוב את אירוע התאונה לפרטי פרטים".

(ס' 7,6,4,1 לכתב התביעה) .

2. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות. יצוין כי הנתבעים פיצו את יורשי המנוח ובכללם את התובעת, בגין הנזקים שנגרמו לעיזבון המנוח עפ"י הלכת "השנים האבודות".

3. בפסה"ד אדרש לשאלות כדלקמן, (לאו דווקא לפי סדר הבאתן):

• האם יש לפסול את עדותה של "החוקרת המדומה", בין היתר, בשל הפרת הוראות חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות");