תיק המשמורת המורכב מתנהל מזה כשנתיים ובמהלכו הקשר בין האב לבין בנו הבכור כמעט נותק, באשמת האם. מטרת ההחלטה – שאושרה בשתי ערכאות – למנוע זליגתו של הניכור לקשר עם הילדות.
בית המשפט המחוזי בחיפה דחה לאחרונה בקשת רשות ערעור שהגישה אם לשלושה על החלטת בית המשפט למשפחה בחדרה לקבוע את המשמורת הזמנית על שתי בנותיה (7 ו-4) אצל אביהן. השופט סארי ג'יוסי קבע כי מדובר בסעד זמני מתבקש בתיק המורכב, שכבר כולל ממצא על ניכור הורי מצד הבן הבכור, שמקורו בהתנהלות האם.
תיק המשמורת המורכב מתנהל מזה כשנתיים וכולל 30 חוות דעת ועדכונים, 78 בקשות, יותר מ-170 החלטות ו-635 מסמכים.
לאורך השנה וחצי האחרונות, בית המשפט למשפחה חזר והתריע בפני האם שאם לא תשתף פעולה עם הגורמים הטיפוליים ולא תפנים את חשיבות הקשר בין הילדים לבין אביהם, יישקל הצעד הקיצוני של קביעת המשמורת אצל האב.
ואכן, לנוכח העובדה שהבן הבכור (11) מסרב מזה זמן רב להיפגש עם אביו והחשש שהמצב המדאיג ייתן את אותותיו גם אצל הבנות, הוחלט שהמשמורת הזמנית עליהן תהיה אצל האב והן יועברו בשנת הלימודים המתקרבת למוסדות חינוך באזור מגוריו.
בבקשת רשות הערעור טענה האם כי ההחלטה התקבלה לפני שניתנה לה הזדמנות להשמיע את טענותיה ולהציג את ראיותיה, ולפני שנערכו חקירות של גורמי המקצוע ונבדקה ההשפעה של המהלך על הבנות. בתוך כך האם הזכירה כי על הילדה הקטנה עדיין חלה חזקת הגיל הרך ואף הוסיפה כי האסכולה של הניכור ההורי לא התקבלה בחוגים מוכרים.
מהלך הכרחי
אלא שהשופט ג'יוסי לא הסכים עמה. ראשית, השופט קבע כי בית המשפט למשפחה בהחלט מוסמך לנקוט בסעד זמני גם לפני שנחקרו עדים והובאו ראיות, במיוחד במקרים סבוכים שמחייבים מעורבות מיידית לצורך שמירה על שלום הקטינים, זכויותיהם וטובתם.
שנית, השופט ציין כי לא מדובר בהחלטה שניתנה יש מאין אלא לאחר שהתקיימו דיונים רבים, ניתנו חוות דעת ותסקירים רבים ונפרשו בפני בית המשפט ראיות למכביר על התנהלות ההורים ומצב הילדים.
"החלטות רבות שקדמו להחלטה נשוא בקשת רשות הערעור התריעו בפני תופעת הניכור הורי ואף נקבע במסגרתן כי מתקיים ניכור הורי אצל ד' ביחס לאביו – ההורה ה'מנוכר'; כי מקורו של אותו ניכור בהתנהלות ה'הורה המנכר' – האם במקרה דנן, שבמשמורתה או חזקתה מצויים הקטינים מרבית הזמן או באי שיתוף פעולה מצדה עם גורמי הטיפול, וכאשר גורמי המקצוע תמימי דעים כי היחסים בין ה'הורה המנוכר' לבין יתר ילדיו עומדים בפני סיכון דומה, באם לא יינקט סעד דרסטי ומידי לשם הוצאתם מסביבת ה'הורה המנכר' או צמצום שהייתם עמו", נכתב בהחלטה.
השופט אף דחה את טענת חזקת הגיל הרך שלטעמו אין בה ממש לנוכח הקולות הנשמעים לצמצומה וממילא לטעמו בתיק הנוכחי מתקיימות אותן נסיבות מיוחדות שמאפשרות למסור משמורת על ילדים מתחת לגיל 6 לאביהם.
באשר לניכור ההורי הבהיר השופט כי התופעה הוכרה על ידי בית המשפט העליון ובמחקר האקדמי, וגם אם יש עליה ביקורות אין זה אומר שהיא לא קיימת על תוצאותיה הקשות.
לפיכך השופט קבע כי לא יתערב בהחלטת בית המשפט למשפחה, וחייב את האם בהוצאות ושכר טרחת עורך דין של 8,000 שקל.
עו"ד אורלי מנע-שני
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין