החלטה בעניין העברת קטינות מאמן לאביהן בעקבות תסמונת ניכור הורי אצל אחיהן

            פתח דבר:

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בחדרה (כב' השופט טל פפרני) מיום 15.5.2019 בתלה"מ 58976-12-16, במסגרתה נקבעה משמורתן הזמנית של בנותיהם – ג' ו-א' בידי אביהן, המשיב. עוד נקבע כי בשנת הלימודים הקרובה ילמדו במוסדות חינוך באזור מגורי אביהן ב**-****.

ההחלטה ניתנה טרם התקיים הליך הוכחות וחקירת מומחים, ועל רקע התרשמות בית משפט קמא כי האם פועלת במישרין ובעקיפין להחלשה משמעותית של הקשר שבין האב לבין שלושת ילדיהם המשותפים של הצדדים: ד' יליד 2008 (להלן:"ד'"), ג' ילידת 2012 (להלן:"ג'") ו-א' ילידת 2015 (להלן:"א'"), וכדי למנוע התדרדרות בקשר שבין האב לבין שתי בנותיו, בדומה לניכור ההורי המתקיים בין האב לבין בנו ד'.

עוד אימץ בית משפט קמא בגדרי אותה החלטה את המלצות גורמי הטיפול לפיהן המשך שהיית הקטינות בסביבת האם ובני משפחתה עלולה להוסיף ולחבל בקשר שבינן לבין אביהן, ועל כן קבע כי יש לצמצם במידה מסוימת את מסגרת המפגשים שבין הבנות לבין אמן.

2. בבקשתה מלינה האם בעיקר על כך שהחלטת בית משפט קמא התקבלה בטרם ניתנה לה האפשרות להשמיע ולהציג את מלוא ראיותיה וטענותיה, ועובר לקיום הליך הוכחות וחקירת גורמי המקצוע, וכן מבלי שנבחנה השפעת השינוי על הקטינות. עוד ציינה האם כי במסגרת הדיון שקדם לאותה החלטה היא כלל לא הייתה מיוצגת.

3. נתבקשה תשובת המשיב אשר הוגשה ולאחריה זומנו הצדדים לדיון, תחילה בבקשה לעיכוב ביצוע ובהמשך בבקשת רשות הערעור.

העובדות בקצרה:

4. המבקשת, ש' ו' ב' (להלן: "האם") והמשיב, א' ב' (להלן: "האב") ניהלו מערכת יחסים זוגית משך 15 שנה מתוכה היו נשואים כ-9 שנים.

5. מנישואיהם אלו נולדו שלושת ילדיהם, הקטינים ד', ג' ו- א' אשר יכונו במשותף "הקטינים".