התביעה הוגשה נגד בעל חברה בפירוק שהחזיקה בנכס בעיר לשם הפעלת מועדון. ביהמ"ש קבע שאין מקום להטלת אחריות אישית: "חוב ארנונה כשלעצמו אינו מצדיק הרמת מסך"
"חוב ארנונה של חברה, כשלעצמו, אינו מצדיק הרמת מסך על פי דיני החברות": כך הבהירה לאחרונה השופטת הבכירה נאוה ברוורמן מבית משפט השלום בתל אביב. היא דחתה תביעה שהגישה עיריית תל אביב במטרה לחייב אישית בעל חברה הנמצאת בפירוק - אשר החזיקה בנכס בעיר לשם הפעלת מועדון - בחוב ארנונה שצברה החברה בסך 202,055 שקל. במקום זאת, נקבע שהעירייה תשלם לאיש 30,000 שקל הוצאות משפט.
הנתבע הוא בעל השליטה בחברת "שמחת חשמונאים בע"מ", אשר החזיקה בעבר למשך כשנתיים בנכס בשטח 245 מ"ר, הנמצא ברחוב החשמונאים שבתל אביב, למטרת הפעלת מועדון. בפברואר 2017 עזבה החברה את הנכס, ובהמשך נכנסה להליכי פירוק מרצון.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט באוקטובר 2022 טענה עיריית תל אביב שבכל תקופת החזקת החברה בנכס היא לא שילמה ארנונה. על רקע כניסת החברה לפירוק טענה התובעת שיש להורות על הרמת מסך כנגד הנתבע, בעל השליטה בחברה, ולחייבו אישית בחוב הארנונה שעומד על 202,055 שקל.
מנגד טען הנתבע שבתקופת החזקת החברה בנכס לא ניתן היה לעשות בו שימוש, עקב בעיית רטיבות קשה. עוד טען כי הנכס הוחזק בפועל על-ידי מישהו אחר - "דמות מוכרת בחיי הלילה של תל אביב, אשר נהג לצוד עובדים צעירים במועדונים שניהל כדי לשדלם לרשום את העסק על שמם", במטרה לחמוק מתשלום ארנונה. לטענת הנתבע, הוא סבר שרק 10% ממניות החברה שייכות לו.
לא הוכח שימוש לרעה
תחילה דחתה השופטת ברוורמן את טענת הנתבע בקשר לאחזקותיו בחברה. היא הבהירה שברשם החברות הוא רשום כבעלי 100% מהחברה, וכי לא זימן לעדות את אותה "דמות מוכרת" במטרה להפריך זאת, כך שיש לקבוע כי הוא בעל השליטה.
אלא שלדברי השופטת, מכאן ועד חיוב הנתבע אישית בחוב הארנונה שצברה החברה, הדרך רחוקה. "חוב ארנונה של חברה, כשלעצמו, אינו מצדיק ולא מהווה עילה להרמת מסך על פי דיני החברות, אלא יש להוכיח תרמית, חוסר תום לב, ורשלנות", הדגישה.
מסקנת השופטת הייתה שהעירייה לא הוכיחה כי הנתבע עשה שימוש לרעה המצדיק את הרמת מסך ההתאגדות. כחלק מקו התביעה טענה העירייה, בין היתר, שבעל השליטה "אינו אמין", ואולם השופטת הבהירה כי חוסר אמינות לבדו אינו מספיק כדי להצדיק הרמת מסך.
טענה נוספת מטעם העירייה בהקשר הזה הייתה שכאשר חברה נמנעת מלשלם ארנונה באופן שיטתי ולאורך תקופה ארוכה, עליה להוכיח הצדקה למעשיה - כאשר בהיעדרה יש להטיל אחריות אישית על נציג החברה, כלומר על הנתבע.
ואולם תגובת האיש לכך הייתה שמלבד התרעת תשלום אחת אותה הפנה לטיפול, לא קיבל מהעירייה דרישות תשלום נוספות. השופטת התרשמה שאכן, הוא לא התעלם באופן חוזר ונישנה מבקשות תשלום שנשלחו אליו באופן המצדיק הרמת מסך.
שפן נוסף ששלפה העירייה מהכובע היה טענתה שהנתבע בחר לשכור מראש נכס בלתי שמיש במטרה לאפשר לבעליו ולחברה לחמוק מתשלום ארנונה. השופטת קבעה שגם בטעם זה אין כדי לקבוע שהייתה תרמית, חוסר תום לב או רשלנות מצדו, המצדיקים הרמת מסך - מה גם שהעירייה סותרת את עצמה כעת, שכן היא החליטה בעבר כי הנכס ראוי לשימוש.
בנסיבות אלה הורתה השופטת על דחיית התביעה תוך חיוב העירייה לשלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד עו"ד דוד ששון ועוה"ד בת אל ויצמן
- ב"כ הנתבע: עו"ד תמיר מדר
עו"ד איתי הכהן
עוסק/ת ב-
מיסים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.