בין חברת "צ'קפוינט" לבין דיירי בניין סמוך מתנהלת תביעה אזרחית בגין רעש בלתי סביר. לאחרונה הגישו הדיירים גם עתירה מנהלית בה טענו כי עיריית תל-אביב והוועדה המקומית לתכנון ובנייה נמנעות שלא כדין מלפעול נגד החברה.
בשנת 2010 הסתיימה בנייתו של פרויקט המגורים "סנטרל פארק" הסמוך לבניין צ'קפוינט שבתל-אביב. עוד בטרם אוכלס הפרויקט, פנו נציגיו לעיריית תל אביב בתלונה על רעש חזק הבוקע מהמזגנים שעל בניין צ'קפוינט.
לייעוץ בענייני תכנון ובנייה:
פנה לעו"ד דיני תכנון ובנייה
בבדיקות שנערכו על ידי הרשות לאיכות הסביבה התגלה שהמזגנים פועלים בכל שעות היממה וכי קיים חשש לרעש בלתי סביר. כמו כן, הסתבר שהיתר הבנייה חייב את צ'קפוינט לפעול למניעת הרעש מהמזגנים, בין היתר באמצעות הגבהת קיר הבניין, ציפוי הקירות והתקנת משתיקי קול.
לאורך השנים התקיימו פגישות בין נציגי העירייה לנציגי צ'קפוינט, אך החברה לא טיפלה במטרד. בעקבות זאת, לאחרונה עתרו הדיירים לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב.
לשיטתם, זהו מחדל שעד היום העירייה לא פתחה נגד צ'קפוינט בהליכים פליליים לאכיפת תנאי היתר הבנייה. העותרים טענו כי לאורך הזמן קיבלו מהעירייה תשובות מתחמקות, ולא הוסבר למה הבעיה לא מטופלת.
עיריית תל אביב השיבה, בין היתר, כי נקיטת הליכים פליליים תיקח הרבה זמן ולא בהכרח תביא להפסקת הרעש. כמו כן, לטענתה היא פועלת למניעת רעש, למשל על ידי התנאת היתר בנייה עתידי במניעתו.
צ'קפוינט טענה כי הבניין הוקם באזור רועש שנועד לתעסוקה. רוכשי הדירות היו מודעים לכך, ולמרות זאת בחרו לרכוש את הדירות בשל מחירן הזול. היא גם הוסיפה, שלפנים משורת הדין היא פעלה להפחתת הרעש על ידי התקנת משתיק קול על אחד המזגנים, ואף הציגה חוות דעת לפיה מדובר ברעש סביבתי בלבד.
לחילופין היא טענה, כי העתירה הוגשה מאוחר מדי, שכן הבנייה הסתיימה מזמן, ומשכך, היא לא נדרשת יותר לעמוד בתנאי ההיתר, שהיה רלוונטי רק בזמן הבנייה.
לא שקלה ולא נימקה
השופטת רות רונן קבעה כי העירייה לא הפעילה באופן הנדרש את סמכויותיה, כאשר לא שקלה לעומק אם להפעיל הליכים פליליים נגד צ'ק פוינט. השופטת הבהירה כי על העירייה לבחון האם קיימות ראיות מספיקות והאם יש להימנע מהגשת כתב-אישום בשל היעדר עניין לציבור. השופטת הוסיפה כי במקרים של עבירות סביבתיות יש לבחון גם את היכולת המעשית של הנפגעים לנקוט בהליכים אזרחיים.
השופטת הסבירה כי אם העירייה חששה ממשך הזמן שייקח ההליך הפלילי, היה עליה לשקול נקיטה באמצעים חלופיים ועדכניים, בכללן הסמכות לדרוש מצ'ק פוינט להסיר את המטרד.
בנוגע לטענת צ'קפוינט לפיה ההיתר רלוונטי רק לשלב הבנייה, הבהירה השופטת, כי העבירה של שימוש במקרקעין בסטייה מהיתר יכולה לחול גם על משתמש בפועל במקרקעין.
גם הטענה שהדיירים היו מודעים לייעוד התכנוני נדחתה, שכן אין הגנה כזאת בחוק העזר למניעת רעש.
בסופו של דבר השופטת קבעה כי היא לא יכולה להפעיל את שיקול הדעת במקום העירייה, אך הורתה לה לשקול כאמור את הפעלת סמכויותיה ולתת החלטה מנומקת בעניין.
העירייה חויבה בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עו"ד בסך 12,000 שקלים.
* עו"ד רינת שפרוט עוסקת בדיני מקרקעין, תכנון ובנייה ומשפט מנהלי.
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין