בית המשפט קיבל את התביעה שהוגשה נגד העירייה וקבע כי פרשנותה לחוק הייתה שגויה והיא לא הוכיחה שום עילה לשלילת פיצויי ההפקעה.
בית המשפט המחוזי בחיפה פסק כ-130 אלף שקל לטובת בעל שטח שהופקע לצורכי ציבור על ידי עיריית קריית אתא. העירייה סברה שהבעלים לא זכאי לפיצויי הפקעה משום שקיבל את השטח במתנה מאמו, אך השופטת אספרנצה אלון העמידה אותה על טעותה.
עיריית קרית אתא הפקיעה בין השנים 1980-1993 חלקים משטח בגודל 3,713 מ"ר שנמצא באזור התעשייה בעיר. השטח היה בבעלות סבו של התובע. לאחר שהסב נפטר, הוא הועבר בירושה לדודו – שנתן אותו במתנה לאמו וב-1999 היא העניקה אותו לתובע.
ב-2005, פורסמה תכנית הפקעה על חלקים נוספים מהשטח וב-2012 הם עברו לבעלות העירייה.
מאחר שבעלים של ששטח שהופקע על ידי רשויות זכאי על פי חוק לקבל פיצויים, התובע דרש את הפיצוי שמגיע לו, אך נדחה בין היתר בטענה שהוא קיבל את השטח במתנה – כלומר ללא תמורה – ולכן הוא לא זכאי לפיצוי בגין ההפקעה.
בתביעה שהוגשה נגד העירייה במרץ 2016 באמצעות עורכי הדין אורי שרם ואלעד ממן, התובע עמד על זכותו לקבל את הפיצויים.
נטען, כי העירייה הבטיחה בעבר להעניק לתובע פיצוי באמצעות אחוזי בנייה אך לא עמדה מאחורי דבריה. בנוסף נטען כי העובדה שהוא קיבל את השטח במתנה לא שוללת את זכותו לפיצויי הפקעה. לתביעה צורפה עמדת שמאי מומחה שהעריך כי התובע זכאי לפיצוי עבור 8.13% מהשטח הכולל שהופקע.
בתגובה, עורכי הדין יוסף סגל ואילה סגל-גבסי מטעם העירייה חזרו על עמדתה הראשונית.
על כך הם הוסיפו כי התובע ממילא לא זכאי לקבל פיצוי על הפקעות שבוצעו לפני שהשטח הועבר לבעלותו, וכי הוא לא הוכיח שהבעלים הקודמים לא קיבלו את הפיצוי בעבר.
באשר להפקעה המאוחרת נטען בין היתר שהיא בוצעה בהתאם לתכנית הבנייה של ההפקעות הקודמות כך שגם עליו הוא לא זכאי לפיצוי.
עוד נטען כי התביעה הוגשה באיחור של כ-20 שנה, ועל חלק מהשטחים כבר הוקמו מבנים ולכן אי אפשר כבר להעריך את שווי הפיצוי על הקרקע קודם הבנייה.
העירייה אף חלקה על עמדת שמאי התביעה אם כי לא הגישה חוות דעת מומחה מטעמה.
לא ישב בחיבוק ידיים
השופטת אלון דחתה את טענות העירייה בזו אחר זו לאחר סקירה מעמיקה של הוראות החוק והפסיקה בתחום ההפקעות.
השופטת הדגישה כי העובדה שהתובע קיבל את השטח במתנה לא שוללת ממנו את הזכות לקבל פיצויי הפקעה. כמו כן, היא הבהירה כי הנטל להוכיח ששולם לבעל הקרקע פיצוי בעבר מוטל על העירייה, ולא על התובע, והיא לא עמדה בו.
באשר לשיהוי בהגשת התביעה, השופטת העירה כי המקרה הנוכחי אינו חריג דיו כדי לקבל את הטענה הזו.
יתרה מכך, התובע הוכיח כי במהלך שנות ה-90 הוא פנה מספר פעמים לעירייה בניסיון לברר מהו גודל ההפקעה המדויק לצורך חישוב הפיצויים ולא נענה, כך שהוא לא ישב בחיבוק ידיים ומעולם לא ויתר על זכותו לקבלם.
בהמשך נדחו גם הטענות נגד עמדת מומחה התביעה לנוכח העובדה שהעירייה לא טרחה להגיש עמדת מומחה סותרת, מה גם שלגופו של עניין השופטת לא סברה שנפל פגם בחישובי המומחה.
לפיכך, עמדת התובע והמומחה מטעמו התקבלה ועיריית קרית אתא חויבה בפיצויים בסך 130,500 שקלים בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20 אלף שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין