תביעה: הדירה של חמותי ניתנה לי כמתנת נישואים

אישה שמצויה בסכסוך גירושים דרשה חצי מהזכויות בדירה של חמותה אך בית המשפט הבהיר שכדי להוכיח שהמתנה הוענקה גם לה - ולא רק לבעלה - היה עליה להוכיח רצון ברור וחד-משמעי מצד אמו.

בית המשפט למשפחה בירושלים הכריע לאחרונה בתביעות בין בני זוג שהחליטו להפריד כוחות. במסגרת תביעת חלוקת הרכוש נשאלה השאלה האם לאישה יש זכויות בדירה שחמותה רכשה לפני הנישואים. השופט פליקס גורודצקי דחה את טענת האישה כי מדובר במתנת נישואים ששייכת לה ולבעלה במשותף. כדי להוכיח טענה כזו, הבהיר, יש להביא ראיות מוצקות.  

בני הזוג נפרדו אחרי 19 שנות נישואים וארבעה ילדים, ופתחו בהליכים משפטיים. אחת הסוגיות המרכזיות שהוכרעו בבית המשפט עסקה בגורלה של דירה שרכשה אמו של הבעל כשנה לפני נישואי בני הזוג.

האישה טענה כי למרות העובדה שחמותה רשומה בטאבו כבעלים, בפועל מדובר בדירה משותפת שנרכשה כמתנת נישואים והמשפחה התגוררה בה במשך שנים והשקיע בשיפוצים נרחבים.  

אלא שבמקביל היא העלתה טענה סותרת, ולפיה לימים היא ובעלה החזירו למשפחתו את עלות הרכישה.

הבעל ואמו התקוממו. לטענת הבעל, הדירה נרכשה יותר משנה לפני הנישואים והם הורשו להתגורר בה בחינם הודות לנדיבות הוריו. עוד נטען כי את השיפוץ ערכו הוריו עוד לפני שנכנסו לדירה.

לא אוטומטי

השופט גורודצקי פסק לטובת הבעל לאחר שהתרשם כי הדירה שייכת לאמו– ולה בלבד.

העניין העיקרי הוא העובדה שהדירה רשומה על שמה בטאבו ונקודת המוצא היא שהרישום הרשמי קובע אלא אם יש הוכחות משמעותיות שסותרות אותו. הוכחות כאלה האישה לא הצליחה להביא.

האישה טענה כי מי שאמר לה שהדירה נרכשה במתנה היה אביו של בעלה. אלא שהשופט הזכיר כלל ידוע שקובע כי "אין אדם יכול לתת מה שאין לו". מאחר שהאב אינו בעל הדירה, פסק, הרי שהצהרתו היא לכל היותר "מתנה ערטילאית" שאין לה שום משמעות משפטית.

מלבד זאת, השופט הזכיר שדיני המקרקעין והמתנה קובעים כי אדם שנותן מתנת נדל"ן רשאי לחזור בו ללא תנאי כל עוד העסקה לא נרשמה. במקרה הנוכחי, האם אמנם התכוונה בשלב מסוים להעביר את הדירה על שמו של בנה אבל ההעברה לא בוצעה בפועל.

יותר מזה, השופט ציין כי גם אם הזכויות בדירה היו מועברות על שם הבעל זה לא הופך אותה אוטומטית לדירה משותפת. העובדה שאמו רצתה לתת לו מתנה לא הופכת אותה לשי משותף גם לזוגתו.

"הנטל להוכיח כי הזכויות ניתנו לשני בני הזוג במתנה – רובץ על התובעת; היה עליה להוכיח רצון ברור וחד משמעי של ההורים להעניק מתנה לשני בני הזוג. מתוך חומר הראיות בתיק זה כפי שהונח בפני הגעתי למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל".

השופט הדגיש עוד כי העובדה שבני הזוג התגוררו בדירה אחרי הנישואים לא הפכה את האישה לבעלים, בפרט בהתחשב בעובדה שהיא לא הוכיחה השקעה ניכרת בדירה ובמהלך המשפט הודתה בעצמה שרוב השיפוץ בוצע לפני הנישואים.

השופט אף התייחס לשיחה מוקלטת שהגישה האישה ובה נשמע בעלה אומר "הדירה שלנו". בעניין זה הובהר לאישה בשנית, כי הצהרה מילולית מפי אדם שאינו בעל הדירה לא מקנה לתובעת זכות קניינית בה.

לפיכך נפסק כי הדירה לא נחשבת לנכס משותף והאישה לא זכאית לדבר בהקשר זה.

• ב"כ התובעת: עו"ד מאיר שכטר
• ב"כ הנתבע: שלום פוריס, עורך דין לענייני משפחה

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.