תשע שנים לקח למינהל מקרקעי ישראל לשנות את ייעוד הקרקע מתעשייה למגורים. לאחר שבית משפט השלום בחיפה קבע שמדובר ברשלנות הוא חייב את המינהל לפצות את החוכר על הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהעיכוב הלא סביר.
לפני כ-35 שנים חכר נחתם הסכם חכירה עם מינהל מקרקעי ישראל, שהתיר לחוכר להפעיל נגריה בצפון הארץ, אף שבאותה תקופה התב"ע כלל לא אפשרה זאת כיוון שהקרקע יועדה למגורים בלבד.
ב-1996 המינהל "עלה" על הטעות והנגריה נסגרה עקב שימוש בניגוד לתב"ע. בינתיים, הוצע לבעליה לחדש את חוזה החכירה, הפעם לשם שימוש למגורים תמורת תשלום דמי חכירה התואמים את הייעוד החדש (והיקר יותר).
לשאלות בנושאי מקרקעין:
פנו לעו"ד דיני מקרקעין
בעל הנגריה נענה להצעה, שילם את מלוא הכספים וקיבל מהמינהל הודעה שהעניין הועבר לטיפול במחלקת החוזים. אלא שהשנים חלפו וחוזה החכירה לא נשלח. מספר שנים לאחר מכן, התברר כי התיק הועבר לארכיב ונגנז.
בסופו של דבר, ולאחר דין ודברים עם המינהל, ולא לפני שהאיש שילם לו עוד דמי חכירה, ביצע המינהל את שינוי הייעוד. היה זה ב-2008. כשנה לאחר מכן הגיש האיש תביעה נגד המינהל בטענה שהשיהוי בשינוי הייעוד גרם לו נזקים כמו גידול בהוצאות הבנייה, הפסד רווחים כיוון שלא יכול היה להשתמש בקרקע והחזר תשלומים ששילם ביתר לצורך שינוי הייעוד.
הערכת הנזק: לפי השמאי של התובעים
בנובמבר 2012 השופט אחסאן כנעאן מבית משפט השלום בחיפה קיבל את התביעה, קבע כי המינהל התרשל בטיפול בהסבת החכירה והורה לתובע להוכיח את נזקיו.
אלא שהמינהל טען כי לתובע בכלל לא נגרם נזק והוא אף לא פעל באופן סביר להקטנתו, למשל, באמצעות הגשת בקשה לשימוש חורג בקרקע, על מנת שיתאפשר לו להמשיך להפעיל את הנגריה.
בפסק דין נוסף, שניתן לפני מספר ימים ועסק בסוגיית הנזקים, דחה השופט כנעאן טענה זו של המינהל. הוא קבע כי אין זה סביר לדרוש מהתובע – שבאותה תקופה כבר השכיר את הנגריה לאחרים – להכריח את השוכרים להגיש בקשה לשינוי ייעוד תוך הכנסתם להוצאות כלכליות.
מעבר לכך, קבע השופט, המינהל לא יכול לטעון כי מילוי אחר הוראותיו, היינו, סגירת הנגריה, היא למעשה הפרה של חובת הקטנת הנזק.
השופט הסכים עם טענתה תובע, כי לאורך השנים עלויות הבנייה הלכו והאמירו ואילו היה מתחיל בבנייה בתחילת שנות האלפיים לא היה צריך להשקיע סכומים גבוהים כפי שהשקיע אחרי שהייעוד שונה.
לאחר שהשופט דחה את הערכת השמאית מטעם המינהל, הוא העמיד את סכום הפיצוי ברכיב זה על 368,280 שקל בהתאם להפרש בין מדד תשומות הבנייה למדד המחירים לצרכן.
כמו כן, קבע השופט, כי התובע שילם על הערכת הקרקע למגורים יותר ממה שהיה עליו לשלם בהתחשב בכך שלאורך שנים רבות היא נותרה בהגדרתה קרקע לתעשייה. גם הפעם העדיף השופט את הערכת התובעים, וקבע כי על המינהל להחזיר לו 173,016 שקלים.
ואולם, השופט לא סבר שלתובע מגיע פיצוי על שלילת יכולת השימוש בקרקע, וזאת משום שהתובע טען בעצמו כי ביקש לבנות על הקרקע בית לבנותיו. המשמעות היא כי לא נגרם לו הפסד במובן זה שלא התכוון להשכיר אותה ולהפיק ממנה רווחים.
בסופו של דבר, אם כן, המינהל חויב לשלם לתובע 541,296 שקל בתוספת הפרשי ריבית והצמדה משנת 2008. בנוסף חויב המינהל בהוצאות משפט של 20 אלף שקל ושכ"ט עו"ד של 50 אלף שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד אביתר גושן
- ב"כ הנתבעת: עו"ד מפרקליטות מחוז חיפה
* עו"ד אמנון ימר עוסק בדיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין